כשהייתי קטן תמיד פחדתי שיתפסו אותי בשקר. כשברחתי מביה"ס בלי שאף אחד ידע, כשנהגתי על טרקטור בלי רישיון ושברתי לו את הפנס, כשהדלקנו ליד הרפת את הנפלים של זיקוקי יום העצמאות (שכמעט התפוצצו לנו בפנים) ועוד מעשי קונדס אסורים שעושים בקיבוץ והשתיקה יפה להם. בכל הפעמים האלו נשאלתי על המקרה: האם אני יודע מה קרה, מי לדעתי עשה את זה ומה בדיוק עשיתי בלילה של יום העצמאות במעיין שליד הרפת. תמיד איכשהו יצאתי מזה עם כמה שקרים קטנים ותמיד פחדתי שיעלו עלי.

דינמיקה משפחתית זה קטע מורכב, אבל יש דברים שלא לומדים בבית הספר וגם לא באוניברסיטה. אני מתכוונת לאותם דברים בסיסיים בחיים, משפטים שעל חלקם עוד אף אחד לא שמע, שמבוססים על חוויות אישיות של גדולים וקטנים ממך. אותם משפטים ששומעים במשך שנים וחושבים שהם לא חודרים, אולי אפילו קלישאתיים, סתם כי אנחנו לא מבינים באילו עוד הקשרים נוכל לעשות בהם שימוש.