הצבא בפייסבוק: הליכה בשדה מוקשים עם עיניים מכוסות

התמונה של נועם פורר

כניסה לזירת המדיה החברתית היא כמו הליכה בשדה מוקשים עם עיניים מכוסות בפלנלית. אתה חייב להקשיב טוב טוב למה שקורה מסביב, לחבוש סנדלי חבלה גדולים במיוחד ולהסתובב עם מוט ארוך דיו שיעזור לך לאתר את המוקשים ולנטרל אותם בלי להיפצע.  

כמעט שבע שנים חלפו מאז שפייסבוק הוצג על ידי צה"ל כנטע זר, ספק תקלת בטחון מידע אחת גדולה, וספק אויב ענק שקורא כל סטטוס וצופה בכל תמונה סופר-סודית שהחיילים מעלים. מאז, הצבא עבר שינוי תודעתי ובשנים האחרונות, דובר צה"ל השכיל לרתום את המדיה החברתית לצרכי הצבא ויצר מערכת אהבה-אהבה בינו לבין הציבור בפייסבוק. טרנד "גם אני עם דוד הנחלאווי" שרץ באינטרנט בזמן האחרון, הוא אולי קו פרשת מים באידיליה הזאת, וההתנהלות של צה"ל כאן טומנת בחובה כמה כישלונות הסברתיים מובהקים למערך המדיה החברתית הצבאי.

שיטות לוחמה, שהאנושות פיתחה במשך אלפי שנים וכל צוער משנן בקורס קצינים, יכולות לשמש גם ככלי לשימוש במדיה חברתית. במידה רבה, אפשר להחליף את המילה "יחידה" ב"מותג", ולהבין מתוך האסטרטגיה הצבאית את עקרונות המדיה החברתית. צה"ל חכם היה מחליף את כלי הנשק באפליקציות, חיילים חדורי רוח קרב בהיפסטרים עם סמארטפון ביד ואת עקרון התמרון - בחדשנות. את אמנות הלחימה הזאת, שמומחי המדיה החברתית מנסים לשחזר מזכרונותיהם בבה"ד 1 ומנסים ליישם הלכה למעשה, בדובר צה"ל כבר הספיקו לשכוח.

ראשית, דבקות במטרה. הגוף הפועל במדיה החברתית צריך לוודא שיש לו מטרה ושהוא מתמקד בה, פיתוח אסטרטגיית תקשורת במדיה החברתית דומה במידה רבה לפיתוח אסטרטגיית לוחמה, וכמוה, דורשת מחשבה רבה ובעיקר התמקדות בעיקר ולא בתפל. שנית, לא לקפוץ לטקטיקה לפני שקובעים אסטרטגיה. מלחמות וקרבות רבים לאורך ההיסטוריה, הוכיחו שדרושה אסטרטגיה מבריקה בכדי לנצח במלחמה, והמדיה החברתית לא שונה: צריך להתאים את המסרים לקהל היעד, ממש כפי שמתאימים את כלי הלחימה ליכולות האויב. שלוש, לא להתעלם מהמדיה החברתית, אלא להשתמש בה. כשיורים עלייך, אלא אם אתה מתעקש ליפול בשבי האויב – אתה חייב להחזיר אש. שיתוף פעולה, ריכוז מאמץ, חסכון בכוח ופשטות הם עוד כמה כלים שיכולים לעזור למפקד, בעומק הפייסבוק, לצלוח את הקרב ואולי לנצח במלחמה.

קרב דוד וגוליית, תרם לתורת הלחימה את ההסתכלות המיוחדת על חולשה וחוזקה, ששימשה את צה"ל משך שנים כדוקטרינה מרכזית במאבק נגד צבאות אויב גדולים ממנה. בקרב דוד הנחלאווי, לעומת זאת, צה"ל לא השכיל להבין שהחלש יכול להכות בחוזקה גם פעילות דיגיטל חזקה ורבת משאבים, ונחל כישלון חרוץ בעצם הכניסה לשדה הקרב אל מול ההמונים. אותו קהל ששנים קיבל לתוך האינפוזיה מסרים פטריוטיים מצבא העם, אוסף של סרטוני מזל"טים תוקפים פעילי טרור, תמונות של לוחמי שריון מדליקים נרות חנוכה על צריח המרכבה ושייטים מאחלים שנה טובה מעומק המצולות, קם על הצבא בהזדמנות הראשונה בה הוא לא פעל בהתאם לקוד ההתנהגות הפטריוטי הלאומי שהוא עצמו הגדיר, וקרא עליו תיגר. צה"ל, במקום לשתף פעולה ולתת תשובות אחידות ובהירות, בחר להשתיק כמה מהחיילים שהעלו תמונות תמיכה בדוד הנחלאווי, ובכך רק הגביר את הזעם ואת התהודה של המקרה, ובעצם ניסה לכבות את הנגמ"ש הבוער עם נפט.

צבא ההגנה לישראל הוא צבא העם. דובר צה"ל צריך לפקוח עיניים ולהטות אוזניים לשיח במדיה החברתית. לענות לגולשים בכנות, באמינות ובעקביות – לתת לשיח להתבטא ולתת לפרשה לחלוף מסדר היום. ואולי הכי חשוב, לזכור שבמדיה החברתית, אין ניתוק זהויות. ממש כמו בשדה הקרב – חייל הוא אזרח, והוא גם אינדיבידואל. יש לו את הרצונות שלו, ויש לו את האמונות שלו

תגיות: