כשקרדיט זה הדבר האחרון שאתה רוצה

התמונה של עמית מלניק

אחד היתרונות הגדולים במקצוע שלנו, או לפחות בעבודה עם לקוחות מסוימים, הוא שכל יום אתה לומד משהו חדש. אין יום שעובר בלי שלמדת לקח מסוים, בין אם הלקח נלמד אחרי הצלחה ובין למדת שיעור באיך קמים מכישלון. אחד השיעורים שלמדתי באופן אישי לאחרונה עוסק בנושא רחב הרבה יותר מעיסוקנו ביח"צ – אגו. בתחום המונע מאינטרסים שונים, רצון לייצר שיח, צורך להשפיע והכרח להגיע לסדר היום התקשורתי, אין מנוס מלהיתקל באגו, ואין מנוס מלגדל אחד כזה. הצרה היא, שלפעמים, כדי להצליח צריך לזכור להניח אותו בצד.

הסוגיה צפה לאחרונה כאשר ליווינו לקוח מסוים במהלך בעל השלכות לאומיות שדרש תמיכתם של ידוענים ודמויות ציבוריות. יועץ התקשורת הצעיר צועק לך מבפנים: "מה עם הקרדיט? שלא ישכחו להזכיר את הלקוח". אותו יועץ (ובמילים אחרות – האגו) דוחק אותך לפינה ושואל "איך יכול להיות שבאייטם שהגיע לבמה כזו רחבה, הלקוח לא מופיע?". בכנות – לא קל להתמודד עם זה. אותה כפולת העמודים, אותו הטור או הריאיון בטלוויזיה מלווים אותך כשאתה נכנס לישון וכשאתה קם בבוקר.

אבל אז מגיע היועץ הבכיר, אפשר לקרוא לו הניסיון, מתיישב על הכתף השנייה, ומתחיל גם הוא במונולוג. הוא בא ושואל אותך: "תגיד, מה השורה התחתונה – להשיג את המטרה של הלקוח? לקדם את היעדים החשובים שלו?". אתה מוצא את עצמך עונה על השאלות האלו ומבין שלפעמים החוכמה היא לבחור את השותף הנכון ולתת לו את הבמה. לעשות ניתוח נכון של הזירה, לאתר את הגורמים שיכולים לקדם אותך ולייצר את הפלטפורמה הטובה ביותר לשיתוף פעולה.  הרווח ב"וויתור" שכזה, במרבית הפעמים, שווה פי כמה וכמה יותר מאייטם נוסף ובחלק מהמקרים הוא מהווה מכפיל-כוח, חד משמעית.

האתגר האמיתי, אחרי שעלית שלב והבנת את זה, הוא לייצר את ההבנה הזו בקרב הגורמים אותם אתה מלווה בדרכם לעשות שינוי משמעותי, או כאלה שתייעץ להם באופן חד פעמי. לגרום לאדם להבין שלפעמים ירוויח יותר מחשיפה של שותפו לדרך מאשר מחשיפה אישית שלו – זה החלק הקשה יותר, אבל חלק בלתי נפרד מהתפקיד. 

 

עמית מלניק הוא יועץ תקשורת בכיר וראש צוות במחלקה הציבורית בבן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט

תגיות: