הייעוץ התקשורתי בעוד 20 שנים - לא הולוגרמות ולא בטיח

התמונה של עמית מלניק

אינסרט

במהלך סדנה משרדית שערכנו במשרד בשבוע שעבר, התבקש צוות המנהלים לשער לאן התחום הולך בשנים הקרובות ובעתיד הרחוק יותר. בהרצאות דומות ששמעתי בעבר, באופן קבוע דיברו המרצים על העתיד בזווית טכנולוגית – אנחנו נהיה כל כך מתקדמים, שכבר לא יהיו פגישות אלא שיחות וידיאו, ובעוד 20 שנים אנחנו בכלל נופיע כהולוגרמות. הפרינט ייעלם, האתרים יובילו והילדים ילמדו בבית. הטלויזיות ייעלמו, למה בכלל צריך עיתונים, רכבים ייסעו לבד וכו'. הדברים חוזרים על עצמם.

השיח העתידני כלפי המקצוע ועל התקשורת בעתיד בכלל נותן יותר מדי קרדיט לשינויים הטכנולוגיים, ומתרכז פחות בצרכים העתידיים של הצרכן הסופי שהוא הקהל הרחב, וכמובן – כלפי הלקוחות. העתידנים למיניהם צודקים בקביעה לפיה הטכנולוגיה והשינויים בפלטפורמות השונות בהכרח ישנו את דרכי הסיקור והאופן בו הצרכן קורא חדשות. יחד עם זאת, כאשר מדברים על האתגרים שזה יכתיב, אין מנוס מלעסוק ברזולוציות החדשות שנצטרך לרדת אליהן – מיושנות ככל שיהיו.

רזולוציה ראשונה, היא הצרכן עצמו, שנמצא בתנועה מתמדת. בעוד הוא חשוף לאינספור אמצעי תקשורת חדשים, הוא לא יאבד הרגלים – צרכנים רבים עדיין שומעים את רשת ב' באופן קבוע בטרנזיסטור מיושן, ורק לאחר מכן נכנסים לאתרי החדשות. הם אוהבים לקבל התראות מהאפליקציות השונות, ויחד עם זאת, כשיש פיגוע – הם ידליקו קודם כל את הרדיו. צרכנים אחרים, חשובים לא פחות – עדיין נמנעים מלהיכנס לאתרי החדשות, ואת העדכונים החשובים, השמועות והרכילויות, הם אוהבים לקבל בקבוצות הווטסאפ שלהם. עם ריבוי אמצעי התקשורת והבמות בהן ניתן לפנות לצרכן, יידרש מאתנו כיועצי תקשורת לדעת היכן ואיך לפגוש אותו, לא משנה מה גילו ואילו טכנולוגיות עדיפות עליו – אלו של שנת 1940 ואלו של 2015.

כאשר הצרכן יוצף באמצעי תקשורת חדשים, אפילו יותר מהמצב הנוכחי, אנחנו נראה צרכנים שמחפשים משהו אחר. האמינות של רוב המידע תעמוד בספק קל, והקוראים יחפשו את הפרסומים שיהיו אמינים יותר וירגישו אמיתיים ואותנטיים. מדובר בהשלכה ישירה על עולם הייעוץ התקשורתי, וזו הרזולוציה השנייה שנצטרך להגביר את העיסוק בה – מסרים יזוקקו, אמירות יחודדו והלקוח ייאלץ להבין שאין יותר "החברה מס. 1" , "הגורם המוביל בענף ה..." וכו'. חברה שתצהיר הצהרות ללא גיבוי ותיתפס "על חם", תיפול נפילה חופשית לקרקע המציאות כפי שהצרכן רואה אותה, ללא שום מצנח. לכן כבר היום אנו עדים לחברות ענק שכאסטרטגיה מחליטות להפסיק עם מבצעים, למשל, ולעבור למחירים נמוכים יותר באופן גורף על כמות מוצרים מסוימת. חברות אחרות מנסות לתת גוון אישי למוצר מסחרי (מקרה "החומוס של אבי", למשל), כדי לנסות ולהרוויח את האמינות שמשתקפת ממוצר בעל שיוך אישי.

אינסרט

מה זה אומר עלינו ועל המקצוע? תפקידו של יועץ התקשורת עשוי להיות מורכב יותר. כדי לבדל את הלקוח ולתת ערך אמיתי מול קהל היעד הספציפי שלו, נצטרך לדעת מי הכתב המוניציפאלי של המקומון מס' 2 בדימונה, כמו גם סגן העורך של המוסף הכלכלי היוקרתי. נצטרך להכיר כל אושיית רשת פוטנציאלית שקהל היעד שלנו עוקב אחריה, וכל בלוגר כביכול זוטר שיכול לפגוע בול בקהל היעד של הלקוח. נצטרך לאתגר את הלקוח עוד יותר ולהקשות עליו בחיפוש אחר האמת והאמינות, אך גם נאתגר את עצמנו ברמת השירות שנאלץ לתת – פתרונות הוליסטיים יותר מאשר אייטם בעיתון. מדובר במגמה שכבר היום בולטת מאוד בשוק, יועצי תקשורת שמהווים יד ימין ואיש סוד ללקוח, מקור להתייעצות בקבלת החלטות, אך סביר להניח שהיא תמשיך ותתחזק.

בשורה התחתונה – תמיד נצטרך לקדם אייטמים ולייצר חשיפה, פשוט נאלץ לעבוד עמוק יותר, רחב יותר ומחודד יותר. וגם בעוד עשרים שנה, כנראה שההורים לא יבינו במה אנחנו עובדים.

 

עמית מלניק הוא ראש צוות במחלקה הציבורית של בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט

תגיות: 

2 Comments