אורן חזן - חבר הכנסת הויראלי הראשון

התמונה של נועם פורר

במונחי אינטרנט, למושג "תופס ויראלית" אין קשר למגפת הצינון שתושבי ישראל חווים בימים אלו או לוירוס בגרסתו הממוחשבת. כשאדם או קטע "תופס ויראלית", הוא זוכה לתשומת לב בצורה חריגה, בין אם אוהבים אותו ובין אם לא, ומופץ על ידי ההמונים ללא הפסקה. זה יכול להיות נושא  קטן ותמים, תגובה אנושית מושלמת שנתפסת במצלמה, ריקוד של תינוק או מתיחה של בני נוער, ולפעמים זה גם יכול להיות פוליטיקאי שנתפס במליאת הכנסת כשהוא עושה תנועת לב ומפריח נשיקות לכל עבר.

בתולדות הפוליטיקה המודרנית, נרשמו לא מעט "פוליטיקאים שהפכו ויראליים" – כאלו שהתפוצה האינטרנטית שלהם גדולה מהתפוצה היחסית שלהם בפוליטיקה: קים ג'ונג-און זוכה למיליוני אזכורים מצחיקים באינטרנט; ריוטארו נונומורה – הפוליטיקאי היפני שמירר בבכי לעיני המצלמות לפני כשנה והפך תוך שעות לאגדה בינלאומית – גם הוא דוגמה לפוליטיקאי ויראלי; וכמובן, ברק אובמה – שהמילה ויראלי קטנה עליו. 

אצלנו בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם הוליד אין ספור ממים ותופעות אינטרנטיות, אבל חסר לו את המרכיב הקטן שהופך "משהו" לויראלי: הטריות. נתניהו איתנו שנים, הוא לא צץ משום מקום והפך לענק – הוא כמעט תמיד היה כאן. לכן, הפוליטיקאי הויראלי הראשון בישראל הוא לא אחר מאשר אורן חזן.

[ משהו ויראלי יתפוס את תשומת הלב של האנשים שצופים בו, ישעשע אותו או יגרום להם לחשוב. אותם אנשים יגיבו עליו, ישתפו אותו על הקיר שלהם בפייסבוק, ידברו עליו. החברים שלהם ייחשפו גם הם לאותו שיח שנעשה עליו. מכאן, כמה חברים אפילו ישתפו אותו ברשתות חברתיות נוספות, בדרנים יעשו לו חיקויים ויעצימו את התפוצה שלו עוד יותר. ]

אורן חזן נכנס לעולמנו יום לאחר הבחירות. אומת האינטרנט שבעת סרטוני התעמולה הויראליים, זכתה בתיעוד המעולה של אורן חזן הצעיר, מקבל את הבשורה על כך שהוא נכנס לכנסת. בחברתיות פשוטה ומרתקת, ועם סלולרי באוזן, הוא נתפס במצלמה כשהוא קורן מאושר. קטע זה, שבעקבותיו עסקו בעיתונות בעברו של חבר הכנסת הצעיר והטרי (אז דובר רק על ניהול קזינו) – הוליד חיקוי גאוני ומעליב במיוחד של אודי כגן ב"ארץ נהדרת".

במקום לעשות את מה שכל פוליטיקאי אחר היה עושה – להתעלם או להיפגע, הוא פשוט זרם עם זה. כל ציוץ ופוסט שהעלה בימים שאחרי החיקוי בארץ נהדרת, כללו אלמנטים מתוך הפארודיה. סיור תמים בערד, הפך לציוץ: "בביקור עם פאטל, דואק וחברים". תמונה של לוח ההצבעות במליאת הכנסת קיבלה את הכותרת: "ההצבעות התחילו ועדיין לא חילקו את הנאצ'וס". שידול אנשים לצפות בו נואם כלל את ההסבר: "תפתחו ערוץ הכנסת, 100 פחות 1 בשלט".

למעשה, כל דבר שהוא העלה לרשת, וכל דבר שהעלו עליו – הפך לזהב אינטרנטי. יעל גרמן משתיקה אותו כמו מורה שמשתיקה תלמיד סורר – מאות אלפי צפיות. בדיחה סרת טעם על מחבל יפני ("אישימאבן") ותמונה שבה הצטלם עם משה פרץ וכתב: "דודו אהרון (נראה לי) הופיע בחתונה של חבר", הולידו אינספור ממים. בין כל הבדיחות האלו, שהם בעצם תדלוק הויראליות שלו, הוא גם הצליח להעביר את המסרים שהוא רוצה להעביר. וכן, הפיכתו לליצן חצר, השכיחה במידה מסוימת מהציבור את התחקירים ששודרו לגביו והפכו אותו לאיש חביב ולא מזיק, שגם מדי פעם מעביר הצעות חוק בהיותו פרלמנטר.

האם הדאחקות הסופר-ויראליות של אורן חזן יגרמו לפוליטיקאים אחרים להבין שהדרך להגיע אל הציבור עוברת בהשתטות עצמית והתחנחנות לציבור, באמירות עממיות ופופולאריות ללא מהות שמצחיקות את ההמונים? האם הציבור באמת צריך ומסתפק ב"לחם ושעשועים" פרי יצירתו של חבר הכנסת אורן חזן?

יתכן שכמו כל נגיף, וכמו כל הקטעים הויראליים באינטרנט, גם 15 שבועות או חודשי התהילה של אורן חזן יסתיימו והויראליות שלו תדעך. עד אז, נראה שאורן חזן פיצח את סוד הרטוריקה הפוליטית באינטרנט בעידן הרשתות החברתיות, וכולנו צריכים להחליט האם אנחנו משתפים פעולה עם זה וצוחקים, או מתעלמים ובוכים.

 

נועם פורר הוא מנהל מחלקת ניו מדיה ופרסום בחברת בן חורין אלכסנדרוביץ׳ וכותב בבלוג אינסרט