הפוש שיעשה ממך פושע

עם התפתחות הטכנולוגיה בשני העשורים האחרונים והפיכת העולם לכפר גלובלי הנשלט דרך הטלפונים הסלולריים, אמצעי התקשורת הבינו שהעולם הפך מיידי, אינסטנט. את החדשות שלנו אנחנו רוצים לקבל כאן ועכשיו, כבר לא מחכים למהדורת החדשות של שמונה בערב כדי שיספרו לנו את חדשות היום כי אנחנו מקבלים אותן ב'פושים' ישרות לווריד. פוש מסמל את חדשות האינסטנט במילה אחת, כל מה שאנחנו צורכים מסתכם במשפט שנערך באופן מגמתי כדי להשפיע עלינו.

במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 הפך הפוש למוכר ומקובל בכל סמארטפון ישראלי. כך קיבלנו הודעות על צבע אדום, על נפילות והרס בערים השונות, על מוות של חיילים וגם על ההחלטות האחרונות של מקבלי ההחלטות בישראל. ה"פוש" הפך ללחמנייה חמה שנמכרת מהר, וכבר אז אמצעי התקשורת הבינו כי הישראלי הממוצע הורגל לדעת מה קורה דרך שליחת הפוש לנייד ולא מתעניין בסיפור המלא.  

אז איפה מתחילה הבעיה? כשאנחנו מגבשים עמדה עוד לפני שבכלל הבנו מה קורה. אם בעבר כדי לגבש עמדה היינו קוראים כתבה של 500 מילה, היום מספיקות לנו  50 או 7 מילים שנשלחות דרך הפוש כדי לשפוט אדם כמטרידן, אנס, רוצח, בוגד, גנב ועוד. דוגמה לכך ניתן למצוא בסיפורו של ניצב רוני ריטמן, לפני כחודש סיפרו לנו הפושים כי ניצב נוסף, תשיעי במספר (!) הטריד מינית שוטרת. שמו של הניצב לא הותר לפרסום אך נכתב עליו באחד מאמצעי התקשורת כי הוא משפיע על החקירות בישראל. לאחר כמה ימים של צו איסור פרסום אמצעי התקשורת השונים פרסמו כי הניצב הוא ראש יחידת להב 433 רוני ריטמן. הציבור בישראל קיבל על עצמו את הבשורה ו"קנה" כי ניצב ריטמן הוא מטרידן. כל זאת בזכות הפושים הרבים שנשלחו בימים הראשונים לפרשה וכל פיסת מידע הפכה לכותרת ראשית באחד מערוצי החדשות.

בימים האחרונים פורסם כי נסגר התיק נגד ניצב ריטמן, תיק שהחל בקול תרועה ונגמר בקול ענות חלושה. עבור הציבור הרחב בישראל ניצב ריטמן הוא מטריד מינית ועליו לפשוט את המדים הכחולים, אך עבור היועץ המשפטי לממשלה שבחן את כל המידע שעמד לרשותו הוחלט לסגור את תיק החקירה. אני לא מכיר את כל העובדות בפרשת ריטמן אך במידה ולא הייתי מבין מה מטרת הפושים מלכתחילה בקלות רבה יכולתי להאמין כי ניצב ריטמן מטרידן כמו חלקים מהציבור בישראל.

אנחנו חיים במדינה משוגעת, מדינה בה מספר רב של דברים נמצא על סדר היום וכל פיסת מידע חדשה יכול להפוך לפוש הבא במהלך היום. אנחנו כציבור צמאים לפוש כדי לדעת מה קורה כאן, כך הורגלנו. העיסוק הזה של אמצעי התקשורת מגיע מתוך תחרות בלתי פוסקת מי במקום הראשון ומי הראשון שיביא את "הדבר הבא". בעולם הספורט מסבירים כי להגיע למקום הראשון זה קשה אך לשמור עליו זה קשה כפליים. בעולם האינסטנט של הציבור הישראלי הורגלנו לצרוך את החדשות שלנו לפי הראשון ששולח פוש ולא על ידי בחינה של מצבור המידע העומד לרשותנו. ולכן כל פיסת מידע חדשה הזורמת אל העיתונאי מועברת במהירות אל העורך כדי לבדוק האם ענינו על צפיות הציבור. אמצעי התקשורת מתפרנסים מאיתנו וחובתם העיתונאית עומדת לנגד עיניהם לשמור על האינטרסים הציבוריים. עלינו לשמור על האינטרס האישי שלנו ולבחון בשנית את המידע המוזרם אלינו ודרך כך לקבל החלטות.

 

עומרי ארנטל הוא יועץ תקשורת במחלקה העסקית בחברת בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט