למה סוגיות סביבתיות לא פותחות את החדשות?

נושאי הסביבה מתאדים מכלי התקשורת ואיתם – גם ממערכת הבחירות

מערכות הבחירות בישראל מעולם לא הצטיינו בסדר יום סביבתי במיוחד, אבל נדמה שמערכת בחירות עם עיסוק מועט כל כך בנושאי הסביבה לא ראינו כבר הרבה שנים.
אם אתם נמנים על רוב האוכלוסייה בישראל, סביר שהמילה "סביבה" – המכובסת כבר שנים בידי בעלי אינטרסים כך שתגרום לכם לחשוב על מיחזור, ניקיון ואחריות תאגידית ולא על מהות אחרת - כבר עשתה לכם חשק בלתי רצוני לפהק ולעבור ללינק הבא. אז יודעים מה? בואו נתחיל מחדש, מהעיקר.

ב-20 השנים האחרונות לא הייתה פה מערכת בחירות שעסקה כל כך מעט באיכות החיים שלנו כאן, וסיקור תקשורתי מועט כל כך לנושאים הללו בסדר היום הפוליטי. מספיק חשוב כדי לפחות לתהות למה זה קורה, ולשאול במה אנחנו שונים מהאמריקאים, מהגרמנים, ואפילו מחברינו בקוריאה או בלבנון, החיים גם הם לא מעט עשורים באזורים שסוגיות הביטחון אינן זרות להם.
הסביבה בישראל, במובן הפוליטי והציבורי שלה כמדד לאיכות החיים שלנו – טיב הנוף הנשקף מהחלון שלי, איכות המים שבברז שלי, מידת זיהום האוויר שאני נושם, כמות הפסולת שאני מוקף בה, מידת הרעש הנסבל שסביבי, כמות החומרים הרעילים במזון שאני אוכל – היא נעלם פוליטי ותקשורתי בישראל מאז ומעולם.

נוכחת-נפקדת, סימפטית כזו. כולם בעדה, מימין ומשמאל. כמו תמיכה בהורדת מסים, בסיוע לחלשים, ובשמירה על הביטחון, היא מתאיידת על רקע הסכמה חוצת מגזרים ומפלגות. כולם רוצים להיות ירוקים, כל עוד זה לא פוגע בערך אחר, בתורמים או במגזר שבאמת מביא לך קולות. כמו בכל תחום אחר, מטוטלת העניין של הפוליטיקאים הישראלים בנושאים הסביבתיים מושפעת ישירות מהיקף הסיקור התקשורתי של נושאים אלה.

 

בהיעדר כלי תקשורת שיוביל אג'נדה - הקשב הציבורי זולג לסוגיות אחרות

מדובר באבסורד ההולך ומתחדד בשנים האחרונות: הציבור צמא לעוד ועוד מידע מעמיק, מעניין ומכבד, המסביר איך גופים עלומים משפיעים על בריאותו, סביבתו ועל חייו היום יומיים, ורוצה להשפיע על פתרון הסוגיות הללו גם בדרך פוליטית. מנגד, על רקע צמצום חד בכותבים ובמדורים רלוונטיים בכלי התקשורת בשנים האחרונות, כמות המתווכים המסוגלים להנגיש לו את התהליכים המורכבים הללו הולכת ומתמעטת. מלבד מספר כתבי סביבה ידענים, מסורים, ומחויבים אידיאולוגית לטיפול בנושאי הסיקור שלהם, הוא מסתפק במקרים רבים ברסיסי מידע ובמידע חלקי, נטול קונטקסט ופרשנות.

הקשב והעניין הציבורי הזה שריר וקיים, ומנותב לנושאים מורכבים אחרים שכן מונגשים לו, לרוב בזכות עקביות ועבודה מעמיקה של כלי תקשורת בודד הפועל באופן עקבי ורותם אחריו שיח ציבורי. ראינו זאת בטיפול התקשורתי בנושאים דוגמת דמי הניהול הפנסיוניים של הציבור, בחידוד השפעת מבנה ריכוזי במשק על האזרח הבוחר, או בשיקוף הקריסה הכלכלית של מערכת הבריאות.
דווקא בנושאי הסביבה, הבולטים בהיעדרם בעיתונות הכלכלית למרות נטייתה המובנית של זו לעסוק יותר בתופעות מורכבות וארוכות טווח, עוד לא נמצא כלי התקשורת שיוביל אגנ'דה ויהפוך בהדרגה היבטים סביבתיים וחשיבה ארוכת טווח גם לקרדום פוליטי לחפור בו. כשזה יקרה, יתרחב לפתע העיסוק הפוליטי בסוגיות הללו בהתאם ואולי אף יהפוך לנושא דיון לגיטימי במערכת הבחירות הבאה.

על רקע כניסת מערכת הבחירות הנוכחית לישורת האחרונה, וכנסת המסתמנת במיעוט יחסי של פוליטיקאים המשקיעים זמן בנושאים הללו על-פי מרבית תרחישי ההצבעה הריאליים, ניתן רק לקוות שיימצא כלי התקשורת שירים את הכפפה.

 

איתמר שחר הוא ראש צוות במחלקה העסקית בחברת בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט

תגיות: