תרוויחו, אבל פחות

התמונה של איתי בן חורין

בתקופה האחרונה אני מוצא עצמי כמעט מדי פגישה הן עם לקוחות עסקיים, הן עם לקוחות רגולטורים והן ועם לקוחות ציבורים, מנסה להסביר את עובדות חיינו בישראל 2015- יש היום וקטור בלתי ניתן לעצירה עם אמירה חד משמעית – תרוויחו אבל פחות, תצליחו ,אבל פחות. אין המדובר אך ורק בשורת הרווח העסקית, אלא גם בכוח פוליטי או בהשפעה חברתית - החברה הישראלית רוצה להקטין את הפערים, וכל מי שבולט - ראשו מקופד בחלקו.

5 מגמות יסוד הובילו לשורה התחתונה הזו:

  1. המחאה החברתית אשר שינתה את סדר היום התקשורתי. נושאי הביטחון והמדיניות (והחודש האחרון אינו מייצג) עברו לשוליים ואילו הנושאים החברתיים-כלכליים ואף הצרכניים פותחים מהדורות. פעם העורך הממוצע רצה סקופ מדיני, היום הוא מחפש סקופ בתחום הנדל"ן.
  2. התחזקות העיתונות הכלכלית. כתמונת מראה של סעיף אחד, ולא תמיד ברור מה הסיבה ומה המסובב, העיתונות הכלכלית הפכה למשפיעה בישראל, למקום המעמיק יותר ולעיתונות שהמחליטים קוראים. העיתונות הכלכלית גם חדרה למדיות המשודרות ותופסת יותר ומקום מקום.
  3. התחזקות הרגולטורים. בעבר הרגולטורים נתפסו כפקידים אפורים. היום כולנו מחכים למוצא פיהם של הדמויות אשר מקבלות החלטות דרמטיות בתחומים השונים. הרגולטורים אשר מבינים אף הם את המגמות המצוינות לעיל עושים שימוש נרחב בתקשורת ובמרחב הציבורי בכדי להשפיע עוד יותר.
  4. התחזקות הניו מדיה. אין יותר "אתר בית", אתר הבית הוא העמוד שלך, ברשת החברתית-בין אם זה פייסבוק ובין אם זה הווטסאפ. ניתן להניע תהליכים ובעיקר להעצים אותם ע"י פעילות ישירה וללא עריכה. היכולת שלך לשכנע או להשפיע, מתבזרת מכיוון שלא ניתן לדבר ישירות לכל מי שיש לו עמוד פייסבוק ועל כן דרך ההתנהלות של פעם משתנה.
  5. פערים. ישראל היא המדינה עם הפערים הגדולים ביותר בין עשירים לעניים במערב (יש מדדים שאנחנו בהם מספר 2 או 3-אבל לא ננוחם בזאת). המעבר של ישראל מחברה שוויונית לחברה בלתי שוויונית בתוך כ-20 שנה 1990-2010, לא מקובל יותר על הישראליים. הדי אן אי הישראלי הוא עדיין אחר ו"הגוף" לא יודע ולא רוצה להכיל את הפערים-ואנחנו נמצאים בתגובת נגד עוצמתית למה שקרה כאן.

האמירות של "אי אפשר להצליח בישראל" או "שנאת עשירים" אינן נכונות. בישראל כן מפרגנים להצלחה, וכן משתהים בפני כוח-כל עוד הוא לא רב מדי. חברה עסקית יכולה להסתדר עם 8% תשואה (למרות שהחברות עצמן מעדיפות 16%), אך כאמור זה לא רק עניין של תשואה-גם גופים חברתיים או פוליטיים אשר במשך שנים נהנו מהשפעה והצלחה בלתי נגמרת, יצטרכו ללמוד לחיות עם פחות.

הניסיון של מובילי הארגונים למחות על מציאות זו נדון לכישלון. כללי המשחק השתנו – וכמו בתחומים רבים, כאשר הכללים משתנים, הדבר החשוב ביותר הוא להיות אדפטיבי ולהתאים עצמך למציאות ולא לעמוד כצוק איתן כנגד השינויים-בטח כאשר הם גדולים ממך וכלל אינם קשורים למדיניות כזו או אחרת שתפעיל. אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית, לא פחות. הקפיטליזם הדרמטי שהיה כאן נעצר בממד אחד (הוא מתחזק מאד בהיבט הטכנולוגי-אבל זה למאמר אחר), וכלכלת ה-the winner takes it all מתרסנת. על כן, המנהיגים בכל הרמות צריכים להפנים שבמקום להתנפץ בסלעים או לחשוב שינצחו, עליהם להוביל בצורה פוזיטיבית פתרונות ושינויים שהם יכולים לחיות איתם, להמשיך להרוויח, אבל פחות, להמשיך להשפיע, אבל פחות.

 

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ובעלים של בן חורין ואלכסנדרוביץ'