על הסיקור של אורן חזן, זכויות נשים וציפיות מנבחרי ציבור

השבוע שודר התחקיר של העיתונאי עמית סגל במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 לפיו ח"כ אורן חזן מטעם הליכוד לא רק ניהל את הקזינו המדובר (דבר שהכחיש בעבר בתקשורת) אלא גם, לכאורה, באותו הזמן שימש כסרסור וקישר בין זונות מהמועדון הסמוך למהמרים בקזינו ולחבריו.

בפוליטיקה הישראלית, רוויות השערוריות מכדי לספור, זהו לא המקרה הראשון שבו סוגיות מוסריות קשות עולות סביב התנהלותו של דמות ציבורית – בעת מילוי תפקידו או לפני כן. עם זאת, אטען שהאופן שבה מסוקרת הפרשה והתגובות (או העדרן המוחלט) במערכת הפוליטית שונות מהותית וכי העובדה שמדובר פה בסוגיה שקשורה בזכות הנשים לגופן היא שעושה את ההבדל.

ח"כ אורן חזן, בנה עצמו בחודשים הקצרים בהם הוא חלק מהמערכת הפוליטית בצורה די מופתית – מהמקום ה-30 והאחרון ברשימת הליכוד הגיע תוך זמן קצר להישגים תודעתיים כבירים - כתבות עומק, חשבונות וויראליים ברשתות החברתיות ואפילו הגביע הקדוש – דמות בארץ נהדרת ואלו בתורם הובילו להישגים פוליטיים מרשימים מאוד. המידע המזעזע שמתגלה על חזן ועל הפרקטיקות של אלימות קשה נגד נשים בהם פעל מנפצים את התדמית שנבנתה בקפידה ומעלים שאלות מהותיות על היחס התקשורתי והציבורי לפרשות שבמרכזן עבירות מין ואלימות כלפי נשים:

  1. "זה משפט שדה, אין אפילו כתב אישום" – הטענה הוותיקה והאהובה מימי משפט קצב, ממשיכה לשמש כמשתיק אוטומטי בטענות של עבירות מין שביצעו נבחרי ציבור, מפורסמים וסתם גברים חוזרת ביתר שאת בפרשה הנוכחית. שכן – מאיפה פיתחנו את הציפייה שחברי הכנסת, נבחרי הציבור המכהנים בתפקידים ממלכתיים יעמדו בסטנדרט ציבורי, מוסרי וערכי שבו סרסרות ומכירת גופן של נשים היא פסולה בכל הקשר ובכל קונסטלציה ומאיפה החוצפה לדרוש שאנשים כאלו לכל הפחות יושעו עד שיתבררו הטענות כנגדם. חבל שהסטנדרט המוסרי לפיו היה ראוי שאולמרט יפסיק כהונתו כראש ממשלה טרם הוגשו נגדו כתבי האישום, לא תקף כשמדובר בעבירות מין שאז מספרים לנו ארוכות על "חזקת החפות".
  2. הדממה התקשורתית והדיגיטלית של חברי הכנסת והשרים – כמעט 24 שעות חלפו מאז פורסם התחקיר ואמירה ערכית אחת לא נשמעה בנושא מאף אחד מחברי הכנסת או שרי הממשלה הנוכחיים – לא השרה לשוויון מגדרי ולא שר החינוך, לא יו"ר האופוזיציה (שהסכים "לקזז" את חזן ולהקל על הליכוד בהחלטה תמוהה) ולא שאר חברי וחברות הכנסת – ממוכרים ומשפיעים ועד הטריים ביותר במשכן – כולם נוהגים להתבטא ולהגיב על כל נושא תחת השמש – ועתה קולם נדם. לא היה פוליטיקאי/ת שלא סיפרו לנו את דעתם על החברות של משה כחלון עם קובי מימון וניגוד העניינים בנושאי הגז, אז למה כשזה מגיע לחזן בחשבונות הפייסבוק והטוויטר הפעילים כל כך נותרו פוסטים "ישנים" מהיום שלפני?
  3. אובדן הבושה – בואו נניח, רק לרגע, את ההנחה המקלה שרק שמץ מהטענות שנטענו בתחקיר נכון, הבחירה האסטרטגית של חזן לצאת למתקפה חזיתית נגד התקשורת היא לא פחות ממדהימה ומעידה בעיניי, יותר מכל, על בעיה ערכית חמורה. התגובה הראשונה כבר כללה האשמות על "פנטזיות חולניות" של הערוץ, ראיונות ביומני הבוקר ברדיו, כאשר בשעות הצהריים של היום כבר למדנו על תביעה צפויה נגד חדשות 2 ובהמשך התפתחה לאיומים על יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, היחיד שנקט בצעד אקטיבי כלפי הפרשה, כי יחקור ויפיץ עליו "סיפורים מלוכלכים" - בתקשורת.

יוזכר, כי זה האיש שבמקרה של נבצרות נשיא המדינה ויו"ר הכנסת – יכהן כנשיא. הבוטות והאלימות שבה הוא מתנהל ביממה האחרונה אמורה להטריד את כולנו באופן עמוק. זו המחויבות של נבחרי הציבור ושל אנשי התקשורת כאחד לדרוש בירור של העניין עד תום ונקיטת צעדים משמעותיים להגבלת סמכויותיו כנבחר ציבור עד אשר יתברר העניין עד תום. ובאשר אל חזן עצמו אפשר רק לקוות, בשביל כולנו, שהוא לא ישמש כ"דוגמה חיה" נוספת לכך שהדרך לצמרת הפוליטית של הימין בישראל רצופה בפרשיות מפוקפקות, בבדיקות מבקר המדינה, בחקירות ובהרשעות פליליות.

 

בר פלד מנהלת את שלוחת ירושלים של בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותבת בבלוג אינסרט