כשאסונות מסבירים את ישראל

התמונה של אילן מנסן

כעת, כשענן הפיח השחור שהיתמר מעל ארצנו במהלך סוף-השבוע האחרון התפוגג, ניתן כבר להגיד בבירור – מאמציה של ישראל בשנים האחרונות, למצב עצמה כמעצמה בכל הנוגע למתן סיוע הומניטרי ועזרה רפואית נשאו פרי. לצד מאמצים חוזרים ונשנים להדוף טענות בגנות מדיניותה של  ישראל בשטחים מעל כל במה אפשרית – רשמית ולא רשמית, דאגה ישראל להתייצב בכל אירוע אסון ברחבי-העולם ולשלוח משלחות סיוע מתקדמות ומרשימות, במקצועיותן ובהיקפן. היקף הסיוע ההומניטרי שישראל הציעה בעבר, באזורים מוכי-אסון כמו ב-2009 בפיליפינים, בעקבות סופת הטייפון, ב-2010 בהאיטי בעקבות רעידת האדמה, ב-2011 ביפן בעקבות אסון הצונאמי בפוקושימה וב-2015 בנפאל בעקבות רעש האדמה החזק, גדולים בהרבה מאלה של מדינות גדולות ומתפתחות ממנה. בסוף השבוע, היה נראה לפתע, כי מאמציה של ישראל, להניח למחלוקות פוליטיות ודיפלומטיות בשעת אסון ולהעמיד לרשותן של מדינות רבות סיוע רפואי והומניטרי, הצליחו לייצר שיח אחר.

 בעקבות מקרי השריפה הרבים, למעלה מ-10 מדינות שלחו באופן מידי מטוסי כיבוי ביניהן מדינות מוסלמיות כמו מצרים, ירדן, אזרבייג'ן, רוסיה, תורכיה והרשות הפלסטינית- שהעמידה לרשות מאמצי הלחימה באש צוותי כיבוי וכבאיות.

לפתע, סלעי-מחלוקת כבדי משקל כמו הנתק הדיפלומטי עם תורכיה אשר חודש רק בעת האחרונה, מחאותיה של ירדן כנגד חוק המואזין והר הבית, מדיניותו הקשה לעיתים של האיחוד האירופי כלפי ישראל והעמימות סביב היחסים עם רוסיה, קיבלו משנה-חשיבות. כשם שישראל השכילה להניח חיכוכים כאלה ואחרים בצד ולהציע סיוע הומניטרי בתורכיה, לסייע בטיפול רפואי ולפליטי מלחמה סוריים ולהיות כוח מוביל בכל זירת אסון, לא משנה היכן – כך השכילו בעשותן המדינות השכנות לנו. כך הפך להיות הסיוע ההומניטרי לכר פורה של שיתוף פעולה בר-קיימא, בה חסמי הפוליטיקה, הדיפלומטיה ואגו של מנהיגים מוסטים הלאה מהשיח ומתפנה מקום לאחווה חוצת-גבולות בין בני-אדם, העולה באלפי-מונים על השיח היומיומי מרובה המחלוקות.

למעשה, ניתן לאפיין את החשיבות שמצאה ישראל במיצוב עצמי כמעצמת סיוע הומניטרי, כגישה אקטיבית של מאמץ ההסברה. כאשר ההבנה כי הקרב הניטש מעל בימות הקמפוסים ברחבי ארצות-הברית, בשלל אמצעי התקשורת ובפורומים רשמיים של ארגונים בינלאומיים סביב הדיפת הטענות בנוגע לסכסוך הישראלי ערבי הוא במידה מסוימת קרב אבוד, ישראל משכילה להדגיש את יתרונותיה כאומת סטארט-אפ וככתובת לסיוע הומניטרי רפואי ובכך להסיט בהצלחה את התדמית האכזרית שנבנתה לה כמפרת זכויות אדם אל-עבר מדינה המקדשת זכויות אדם. ועם עובדות בשטח כאמור, מאוד קשה להתווכח.

אירועי השריפות ברחבי הארץ הוכיחו פעם נוספת, כי יש להתמקד בטוב ולהביא את יתרונותיה של ישראל לקדמת הבמה. מה שאירועים ממלכתיים, מומחי הסברה ואינספור גינויים לא הצליחו לעשות, הצליח הסיוע ההומניטרי לעשות ובגדול. אין להסתכל על הירתמותן של מדינות כמו תורכיה, מצרים וירדן כמו-גם מאמציה חסרי התקדים של הרשות הפלסטינית למתן סיוע בעת השריפה כמובנית מאליה. עצם הירתמותן מהווה גושפנקא לכך שהקהילה הבינלאומית רואה בעין יפה את הושטת היד בעת הצרה ומאמציה של ישראל למתג עצמה מחדש כמדינה הרואה בשלמות האדם ערך מוביל, נשאו פרי. באם תשכיל ישראל להמשיך ולהציע את מומחיותה בנושאים חשובים הנוגעים לשיפור רמת החיים והצלת נפשות כמו סיוע הומניטרי, רפואה והייטק, היא תייצר לעצמה את ההסברה הטובה ביותר שהיא יכולה לבקש לעצמה – הגברת נחיצות למאמצי הקדמה העולמית בתחומים אלה מה שימתג אותה כמדינה שרצוי ואף צריך לשמור איתה על יחסים טובים, ללא קשר לסכסוך הישראלי-ערבי.

אילן מנסן הוא יועץ תקשורת במחלקה העסקית של בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט