המדינה ה-51 שלא הצביעה

התמונה של ליטל שוחט צ'רטוב

כמעט שבוע אחרי ההכרזה הרשמית על הנשיא החדש של המדינה החזקה (בינתיים) בעולם והרוחות סוערות בערים הגדולות בארה"ב וגם אצלנו בביצת התקשורת הישראלית המצויה. לכל מי שניסה לשמוע חדשות בישראל בימים האחרונים בפרט ובתקופה האחרונה באופן כללי, ניתן היה להתבלבל ולחשוב שהקלפיות פתוחות גם בישראל. הבחירות בארה"ב השתלטו על ישראל בכל מובן וערערו (שוב?) את ראייתנו את החברה. הייתכן שלא השכלנו להפנים שהחוקים השתנו?

סדרת הטלוויזיה "העולם האמיתי" (The Real World) של ערוץ MTV האמריקאי החלה לשדר בשנת 1992 ונחשבת לאחת התכניות הראשונות שהפכו את ז'אנר תכניות המציאות למה שהוא היום. האירוניה היא שאותו 'עולם אמיתי' ככל הנראה פרץ אל מחוץ לגבולות הטלוויזיה והוא פוגש אותנו היום בתפקיד המשפיע וחשוב ביותר בעולם – בשידור ישיר מהבית הלבן. נדמה כי תרבות הריאליטי, שנכנסה בסערה לחיינו לפני כשני עשורים, השפיעה עלינו וחלחלה הרבה יותר עמוק ממה שדמיינו. לא רק אופן צריכת התרבות והטלוויזיה, לא רק שינוי המודלים לחיקוי, אלא טשטוש גבולות ממשי בין הריאליטי לבין המציאות.

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתכוונת לפתוח את השאלה האם  טוב או רע שטראמפ נבחר לנשיאות, אלא לשים את האצבע על חלק מהאבנים שסללו לו את השביל כל הדרך עד לחדר הסגלגל. ואם חשבתם שיש דברים שקורים רק באמריקה, אז בואו נחשוב שוב:

התוכן לא חשוב, הדרמה כן – רשימת ההבטחות שטראמפ פיזר במהלך הקמפיין יכולות להיות מתוארות על גבי ספקטרום רחב שנע בין מדיניות ותפיסת עולם, דרך אסטרטגיית קמפיין ועד הסתה, גזענות וכנראה אפילו 'הטפשה' של הציבור האמריקאי. ויחד עם זאת, פופוליזם או לא, ההצהרות הראוותניות של טראמפ שיחקו אותה. השאלה אם הוא יעמוד מאחורי הצהרותיו או לא עוד ייבחנו ברצף ההיסטוריה – הרי כבר עכשיו, עוד לפני שעבר מהבית המוזהב לבית הלבן, הוא כבר התחיל להסתייג מחלק מהבטחות הקמפיין.

"הערבים נוהרים לקלפי", זוכרים?! – בלילה שלפני הבחירות, בעקבות הפצרות חוזרות מצד מקורביו, הסכים לבסוף "הדונלד" לזנוח לכמה שעות את חשבון הטוויטר, איתו היה כה מזוהה במשך כל הקמפיין. אבל הצוות האסטרטגי של טראמפ החליט שלא לוותר על ציוץ של הרגע האחרון, הפעם תוך שימוש בתקשורת. כך, מספר שעות לפני סגירת הקלפיות צוטט מקור בכיר מהצוות הקרוב של המועמד כמי שאומר "אנחנו מכינים את עצמנו לאפשרות של הפסד". בתרגום חופשי, הוא למעשה הפציר במי שמאס ב'ממשל הרקוב' וב'בירוקרטיה האפורה' למהר לקלפיות, אחרת יהיה זה על מצפונו, ואכן המהלך הצליח. לתקשורת לא נותר אלא להתוודע לאמת ולהפנים את המציאות – לא רק שלא הפסיד, טראמפ גרף כמעט את כל המדינות המתנדנדות!

"People want to see blood" – אז אם לא הבנתם עד עכשיו איך זה הולך, זו המציאות- בין אם בבחירות ישירות או שיטת אלקטורים, קמפיין בחירות של חצי שנה או של שנתיים, מועמדים בטוחים או מועמדים פופולאריים, אולי התוצאה היא לא זו שמעידה עלינו באמת, אלא הדרך שבה הגענו אליה. לטוב או לרע, המסקנה שלי היא שכולנו אוהבים להתלונן כל הדרך אל הקלפי, ואם יש פרובוקציות על הדרך אז מה טוב.

כמה פעמים שמענו את הביטוי "הציבור מטומטם, הציבור ישלם", וכמה כיף לנו להסתכל על האמריקאים במעין תחושת התנשאות נפוליאונית ולהאשים אותם בשטחיות. אבל, ברצינות?! הרצון הישראלי-הפנימי שלנו להיות ולהרגיש 'אמריקה' לא מסתיים רק בתרבות הצריכה, במותגי האופנה וברשתות המזון... תחשבו על מערכות הבחירות בישראל בשנים האחרונות – האם מישהו מאיתנו כאן בארץ קרא מצע של מפלגה כלשהי? כמה מאיתנו בכלל ידעו שזה משהו שעדיין קיים?

 

"This is an ending. It's not a happy one, but it's about as real as it gets". מי מכם שהשכיל לצפות בסדרה שהעזה לצחוק על כולנו, אולי מזהה את הציטוט המשובח הזה של קווין, מפיקת ה-על בתכנית UnREAL. המציאות הטלוויזיונית מלמדת אותנו שגם בחיים, המציאות עשויה לעלות על כל דמיון ולעיתים לקחת אותנו למחוזות שאולי נראים לא הגיוניים, אבל הם הכי מציאותיים שיש. הבחירות בארה"ב לא שונות מהאמת בסדרה, ולכמה אלפי האמריקאים שהחליטו לצאת ולהפגין נגד היבחרו של טראמפ לנשיאות, לא תהיה ברירה אלא לקבל את המציאות כפי שהיא, על כל המשתמע מכך.

אין ספק שמערכת הבחירות הזו עוד תבחן ותחקר ואולי אפילו תהווה השראה, אבל דבר אחד בטוח, הולך להיות פה מאוד מעניין בשנים הקרובות. אם נותר לנו עוד קצת זמן או רצון להרהר במה שארה"ב עברה בחודשים האחרונים, אז אפשר רק לקוות שאולי אנחנו נצליח להתנהל אחרת, להיות יותר ביקורתיים לא רק כלפי 'המצב' אלא גם כלפי עצמנו וכלפי מי שמעוניינים לייצג אותנו – הרי בסוף מי עובד בשביל מי, לא?!

ליטל שוחט צ'רטוב היא יועצת תקשורת במחלקה הציבורית וכותבת בבלוג אינסרט