לגיפו של עניין

והקאמבק המוצלח ביותר של שנות ה-80 הולך ל.... גיפים!

אם יש לך מחשב או סמארטפון כנראה שבשעות האחרונות שלחת, שיתפת, חיפשת או נחשפת לגיפ. גיפים קיימים עוד משנות השמונים המאוחרות, למעשה, הגיף הראשון הומצא ע״י חברת Compuserve ב1987 כאשר עלה הצורך באימג׳ וורסטילי וכזה שלא יתפוס רוחב פס גדול כמו וידאו. רוב הגיפים עד אמצע שנות ה90 היו בעיקר דמויות מצויירות קטנות אשר התרוצצו בכל  מיני אתרים, בישרו על אתרים בבניה והופיעו על באנרים פרסומיים. ב2015 הגיפ עשה קאמבק ומעולם לא היה חזק יותר.


היום הגיפ מופיע בתור תגובה אישית, מספר סיפור, מקצר רגעי חדשות חשובים (ומגחיך אותם לרוב) ומאפשר למישהו להביע את עצמו בצורה כמעט מדוייקת באם היה נוכח פיזית בסיטואציה לה הוא מגיב.

אז מה זה גיפ?

GIF= Graphics Interchange Format
או במילים פשוטות- וידאו ותמונה התחתנו (נישואים אזרחיים) ועשו ילד, קוראים לו גיפ.
גיפ הוא למעשה סוג של סטופ-מושן, רצף מהיר של תמונות המתנגן בלופ תמידי, ללא סאונד.

למה הם עובדים?

מסיבה טכנית, הגיפ אינו איכותי כלל, הוא דוחס את המידע שמתקבל ומוריד את איכות התמונה בהרבה, אין לו סאונד, רוחב הפס שגיפים מצריכים קטן בהרבה מוידאו והוא יכול להיטמע בכל עמוד אינטרנטי. הוא יותר מתמונה ופחות מוידאו (תמונות לא זזות ווידאו לא רץ בלופים), המקום הזה באמצע נותן לו יתרון רציני- מסר מהיר ומצחיק הנשען על מיידיות וחזרה.
כיום ישנם המון (!) אפליקציות, אתרים ותוכנות התומכים ומסייעים בהכנת גיפים כך שליצור אחד היא משימה קלילה וכיפית.

אך המהות והיתרון העצום של גיפים נעוץ בבסיס הקיום שלהם - הומור.

גיפים הם כלי מצויין להעברת מסר קצר, לביסוס נקודה רעיונית כלשהי, לחגוג חדשות  טובות, לקצר אירועים חדשותיים לרגעים קטנים משמעותיים והפיכתם להומוריסטיים. הגיפ הוא הגרסה המוצלחת יותר של וידאו במקרה של העברת מסר כי הוא לא יכול להיות ארוך מדי בהגדרה שלו, התוכן קצר ומיידי וחוזר על עצמו עד סוף הזמן.

קל הרבה יותר להיות מצחיק כשמישהו הכין לך תגובה הולמת למצב רלוונטי, סצנה מוכרת מסרט או קטע חדשותי רלוונטי יכולים להפוך כל אחד לקומיקאי חריף ומדוייק. המוח שלנו קולט אימג׳ים מהר הרבה יותר מאשר טקסט, גיפ מצליח להעביר מסר שלם, סיפור חווייתי עם הבעת רגש או עמדה כלשהי בכמה שניות בודדות (אפילו 2 שניות). אנחנו מגיבים להבעות פנים, תנועות ידיים ותנועה בכלל בצורה אינטואיטיבית מהירה עוד מינקות.

לכן, החיבור של גיפים ליכולת שלנו לספר סיפור בכמה שניות נותנת פלטפורמה כיפית ומהירה לתקשורת מסוג חדש-ישן. המינון למעשה הוא זה שיכריע אם הגיפ הוא טוב או לא, צריך בדיוק מספיק כדי להעביר רגש מסויים אבל לא יותר מידי בכדי להשאיר מקום לפרשנות אישית וסקרנות, וכמובן שלא נתעייף. האיזון בין בידור ותהייה. 
קיימת סברה שהגיפ פופולרי כל כך משום שהוא נשען על הערך הכי חזק בפירסום וברגש האנושי - נוסטלגיה.

למי בינינו שגדל בשנות ה-90 יש זכרון חזק מאד של הטכנולוגיה הזו, מי לא זוכר את ימי האינטרנט הרועש וההמתנה לטעינת הגיפ...

זה כמו לראות את האופנה של שנות ה80 חוזרת (לא בטוח ששנות השמונים היה העשור לחזור עליו מהבחינה הזו) ולהתרגש בכל פעם שנראה עוד זוג של מכנסיים מבריקות וחותלות. אז עכשיו כששנות ה-90 חוזרות ובגדול, כולנו (טוב, כל מי שנולד לפני שהמציאו את הגיפ למעשה) מתרגשים ונפעמים להשתמש בכוכב העבר הזה.

עוד דבר שמעניין פה, הוא שהגיפ לא עבר איזה מייקאובר והפך למפלצת איכות ותוכן, הוא עדיין נתמך ע״י אותם פרמטרים המאפיינים אותו ואנחנו לא צריכים שיהפכו אותו לדגם משופר או משוכלל, הוא עובד לנו טוב בדיוק כמו בשנות ה-90.

הגיפ כאנלוגיה ויזואלית

כולנו אוהבים להתחכם, טוב אולי לא כולנו אבל כולנו אוהבים להרגיש חכמים. פייסבוק למשל, הגדילה ושילבה את הגיפ כחלק מהמקלדת שלה בהתכתבויות צ׳אט, הכלי הזה מאפשר לכל אחד מאיתנו להיות קומיקאי/חקיין ממולח ומפרסם תוכן עדכני ומגניב. כי כן, לפעמים בא לך להגיד לחברה שלך ״נראה לך??״ בצורה שהיא תבין באמת!

היום קל מאד למצוא מאגרים עצומים (באמת כמעט כל מה שעולה על הדעת) של גיפים היכולים להתאים לכל תגובה או שאלה, מצבים בחיים וסתם הזיות שלא ברור מי חשב עליהן. גיפ יכול להיות התשובה הכי מפתיעה ולא צפויה מבחינת תוכן אך ממש מתאימה מבחינת תשובה ואנלוגיה. לוקחים רגע אחד חווייתי ומדגישים אותו. לרוב אנחנו בוחרים את מה שאנחנו מכירים, לכן גיפים אשר מהווים קליפים קצרצרים מתוך סדרות אשר היו פופולריות בשנות ה-80/90 מוכיחים כמוצלחים במיוחד.

סטייל ואומנות

גיפים יכולים להיות הרבה יותר מרק ממים או פאנצ׳ים מצחיקים בשיחה.

אמנות משתמשת במדיום, הגיפ הוא מדיום ישן-חדש, וככזה, האמנים לא נשארו חייבים או מאחור.
הגיפ אינו נחלתו הבלעדית של חתולים יורים קרני לייזר או ילדות הנופלות לשלוליות בוץ, הוא יכול להוות פלטרפורמה רצינית ורלוונטית להעברת מסר ואיכות.
אמנים ומפרסמים רבים מנכסים את הפופולריות והטרנדיות של הגיפ לטובתם, העובדה שגיפ יכול להתקבל על המחשב הישן ביותר ועד לטאבלט המתקדם ביותר בשוק היא קלף חזק מאד. כאמור באמנות, המדיום הוא רק המדיום, החידוש והשימוש בגיפ מביא איתו דברים חדשים ומרגשים לעולם האמנות. סינמגרף לדוגמה, זוהי שיטה בה מחיים רק אלמנט אחד מתוך פריים סטילס. שומרים על מירב התמונה סטטית, מנשימים חלק אחד בלבד מתוך הסצנה והאימג׳ הופך להיות הרבה יותר מתמונה. תשומת לב לפרט אחד שתפס את עין הצלם/האמן הופכת למרכז האימג׳ מכורח האינטראקציה שנוצרה בין הצופה לגיפ. 


סושיאל מדיה

כאן אין הפתעה בכלל, רשתות חברתיות הפכו לפלטפורמה הראשונית והעיקרית לייצור והפצת גיפים. בראשן, טאמבלר.

הם היו הראשונים בזירת המדיה החברתית לתמוך בגיפים כבדים יותר (עד 2 מגה בעוד כל האחרים היו עד 1 מגה בלבד) וה״ReBlogging״ אשר מתרחש שם איפשר למשתמשים לעשות את מה שהם הכי אוהבים - לשתף. פלטפורמה זו נשלטת ע״י צעירים, הם נהנים מהכלי הזה במיוחד כי זוהי דרך מצויינת להבעה עצמית וליצירת קהל מעריצים ועוקבים גדול ומבודר.

גוגל הכניסו מסנן חיפוש המאפשר למצוא אנימציות (גיפים) ע״י מילות מפתח, פייסבוק כפי שצויין קודם שילבו את הגיפים היישר לתכתובת הבינאישית, אפליקציות רבות חייבות את ההצלחה שלהן לגיפים, לא רק שהן מאפשרות למשתמשים שלהן ליצור את הגיפים שלהם בעצמם, הן גם הצליחו לייצר רשת חברתית שלמה המתבססת על גיפים שאנשים מחפשים ורוצים להשתמש בהם.

גיפים בפרסום ושיווק

ויזואל תמיד יהיה כלי להעברת מסר בצורה זכירה וחזקה יותר מאשר טקסט בלבד ובעולם הדיגיטלי זה מעולם לא היה נכון יותר, ישנם כל כך הרבה תכנים המציפים את הפיד שלנו ביומיום. אימג׳ים תמיד יעבירו יותר בפחות זמן, עובדתית.

אם תמונה שווה אלף מילים אז גיפ שווה מיליון, וידאו הוא מדיום מצויין אך יכול בקלות לעייף את הצופה, זמן הקשב והריכוז הוא קצר ולכן מדיום שמח והומוריסטי לרוב יעשה את העבודה בצורה הרבה יותר טובה ומכוונת מטרה.

Buzfeed הם דוגמה מצויינת לשימוש בגיפים ככלי פרסומי מנצח. הם מצליחים לנכס את הגיפים לטובתם בצורה ויראלית כמו אש בשדה קוצים, כמו הפוסט הזה למשל הממחיש את החיים של צעירים בתחילת שנות ה20 שלהם ובסופן, על פניו נושא יחסית פושר אבל הגיפים מצליחים לחבר את כל מי שעבר את שנות העשרים שלו בצורה מהירה, מצחיקה ומדוייקת לתחושות האלו. ממקום של הזדהות נוצר מקום של סקרנות ועניין, שני דברים אקוטיים לכל עמוד פייסבוק, חברה פרסומית או בעל עסק.

אז איך לרתום את הכוח המתפרץ הזה של גיפים?

בדרו את הקהל! סיפור אישי או אנקדוטה, מגמות נוכחיות, וקומדיה הם כולם דרכים מצויינות כדי ללכוד את תשומת לב של קהל היעד שלך. בראש ובראשונה אתה חייב לבדר עוד לפני שאתה יכול להתחיל להעביר את המסר שלך.

לחנך ולתמצת גיפ טכני כלשהו שממחיש גרף או אינפוגרפיקה, מידע מסונן ומובחר שמעביר את מהות המסר או הרעיון שלך, את התוכן הרלוונטי באריזה קלילה וברורה.

לייצר/לשתף גיפים עם מטרה. אל תזרקו גיפ סתם באקראי אל התוכן הפרסומי שלך כי זה דבר מגניב לעשות.
תעשה את זה עם מטרה. להדגים חוויית לקוח, לתת לקהל שלך תובנה או הנעה לפעולה, ולהפוך מידע על מוצר למשעשע כל יש עוד שיש מטרה -

ליידע וליצור מגע עם לקוח כדי לעזור לשווק ולפרסם את המוצר שלך.

לסיכום, לא כל קאמבק משנות השמונים התקבל בברכה בעשור הנוכחי, אבל כמו שאפשר לראות במדיות אחרות ותחומים שונים, ההיסטוריה תמיד חוזרת! במקרה הזה היא עושה את זה בלופ. ואם אפשר לשלב בכל זה חתול, מה טוב.

טל יפת היא מעצבת גרפית בחברת בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותבת בבלוג אינסרט