סדר בפרשה: איילת זורר נגד גולברי

האם פרשת פיטוריה של איילת זורר כפרזנטורית של חברת האופנה גולברי היא פרשה תקשורתית, פמיניסטית, עסקית או בכלל משפטית?
כמו בכל פרשה שמשתלטת על סדר היום, גם הפרשה הזו סוקרה בנרטיבים שונים, אז בואו נעשה קצת סדר:

אלפי מילים כבר נכתבו ונאמרו בימים הספורים האחרונים על מודל יופי וגיל, על החפצת נשים והכפשת נשים, סביב תביעתה של איילת זורר את חברת האופנה גולברי.

התביעה של זורר לא מסתכמת בהיבט המשפטי בעניין הפרת החוזה איתה, אלא מעלה ותובעת גם את הפגיעה והעלבון שחוותה בעקבות המהלך ומזכירה לנו שאייג'יזם (אפליה על רקע גיל) חי ובועט.

אכן לגיטימי שחברה תבחר לחדש ולהחליף פרזנטור שייצג אותה ובטח שבעולם הדוגמנות התופעה הזו לא זרה. רק שבמקרה הזה אפשר לראות במהלך בו גולברי בחרה לעשות זאת ביטוי לסיפור ידוע ומכוער: אישה שחצתה גיל מסוים כבר לא ראויה לייצג, כבר לא נחשבת יפה מספיק או אטרקטיבית. כמו הקלישאה על גבר בגיל העמידה שיעדיף להחליף את אשתו הוותיקה והנאמנה באחרת צעירה, כך בחרו בגולברי לעשות מהפך ולהחליף את "הפרצוף שלהם" באחד הצעיר יותר ב-20 שנה.

חברת גולברי לא פגעה רק באיילת זורר, אלא גם בעצמה, שכן קהל הקונות שלה, שעד היום לפחות התרכז סביב גילה של זורר או אף בוגר יותר, נבעט גם הוא בדומה לאיילת זורר. שכן האמירה של גולברי שהם החליטו לכוון לקהל יעד צעיר יותר ובשל כך לבחור בדוגמנית הצעירה ב-20 שנה מזורר, כאילו אומרת לקהל הלקוחות הוותיק של החברה: החלטנו להחליף גם אתכן בקונות צעירות יותר. יעידו על העלבון שפגע גם בנשות ישראל הבוגרות מאות של תגובות ופוסטים בדף הפייסבוק של החברה וברשת בכלל. אז אומנם אי אפשר היה לעבור את הימים האחרונים מבלי לשמוע את שם המותג, אבל אלה מאתנו שמאמינים שיש דבר כזה פרסום רע- נוכחים לראות שיחסי הציבור שקיבלו גולברי בעקבות התביעה אכן עלולים להגיע למצב משברי עבור החברה.

בדומה למצבים דומים שהתרחשו בעבר אפשר היה למקד את הסיפור הזה כהפרת חוזה, כעניין משפטי או כלכלי ולהיצמד לסעיפי החוזה וההתקשרות בין הצדדים. אומנם אני לא משפטנית אבל קשה לי להאמין שביהמ"ש יפסוק לטובתה של זורר מהסיבה שגובלרי היו "לא נחמדים" והעליבו את מראה החיצוני. אז מדוע בחרה איילת זורר לא להתמקד בעניין המשפטי שלעצמו יכול להוות עבורה ניצחון בתביעה ולחשוף כי מנהל החברה טען ש"המראה החיצוני שלה השתנה לרעה"? אולי כי היא מרגישה אחריות למנף את המקרה הזה לטובת מסר חברתי פמיניסטי? אולי היא באמת דורשת פיצוי על העלבון האישי? או אפילו וסליחה על הציניות, אולי היא רוצה חשיפה ועלייה לכותרות למטרות קידום עצמי והתחבבות על קהל מסוים?

לא ברור מהי הסיבה האישית של זורר לבחור ולהדגיש את הסיפור הזה בצורה שכזו, אבל אין ספק שבזכות זו היא מעלה על סדר היום את הדיון החשוב הזה.
אגב, באותו היום בו התפוצצה סערת איילת זורר, הכריזה דוגמנית העל סינדי קרופרד, כי לרגל יום הולדתה ה-50 תפרוש מדוגמנות לאחר 3 עשורים.
סינדי קרופרד אמרה בין השאר כי: "אני לא נראית כמו שנראיתי לפני 25 שנה, ואני לא רוצה להתאכזב". אולי גם היא כבר חוותה מקרה או שניים בדומה לאיילת זורר והחליטה למנוע מראש את הסיכוי לעלבונות מסוג שזורר מציגה לנו?

רוני בר-קול היא יועצת תקשורת במחלקה העסקית בחברת בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותבת בבלוג אינסרט