אופק חדש?

פרשת עבירות המין המיוחסת לתא"ל אופק בוכריס, היא בגדר "מכה" לצה"ל – מדובר בקצין בכיר שהיה אמור להתמנות לאחד מהתפקידים החשובים ביותר בצבא – ראש חטיבת המבצעים – האדם האמון על שליטה בכוחו של הצבא, איפה כל חטיבה תהיה והאם גולני יעשו קו בחברון או בצפון.

הבעיה שצה"ל נתקל בה בשנים האחרונות היא שקצינים בכירים רבים – משום מה כולם בדרגת תא"ל ורובם כיהנו כמפקדי חטיבת גולני מוצאים את עצמם מחוץ לצבא. ראשון המודחים היה תא"ל (מיל') שמואל זכאי, מפקד אוגדת עזה שנחשד באי אמירת אמת והודח מצה"ל. השני היה עד לאחרונה המועמד לתפקיד המפכ"ל, תא"ל (מיל') גל הירש, מפקד אוגדת לבנון שהודח מצה"ל בעקבות מלחמת לבנון השנייה. השלישי היה תא"ל (במיל) משה (צ'יקו) תמיר שהודח בעקבות פרשת הטרקטורון בשנת 2010.

מקרי ההדחה הללו מזכירים לי סיפור, מנהיג ברה"מ יוזף סטלין הגיע למשרדו ולא מצא את השעון, מיד הוא התקשר לראש הקג"ב- בריה וביקש ממנו לפתוח בחקירה כדי לברר מה עלה בגורל השעון. בשעות אחר הצהריים מצא סטלין את השעון במגירה אחרת בשולחנו. סטלין התקשר לבריה וביקש ממנו להפסיק את החקירה. בריה אמר לסטלין, אדוני כבר מצאנו את החשוד, חקרנו אותו, הוא הודה וכבר הוצא להורג.. אומנם ישראל היא לא רוסיה הקומוניסטית אך במדינה בה הסובלנות הציבורית והתקשורתית לחריגה מנהלים ולעבירות לכאורה של קצינים בכירים עומדת על אפס, התקשורת משמשת לא אחת כתובע, שופט ותליין בו זמנית.

אין לי שום השכלה משפטית, אבל יש לי המון הערכה לצה"ל ולמערכת הביטחון. ברור לחלוטין שעבירות לכאורה כמו תקיפה מינית המיוחסת לתא"ל אופק בוכריס הן חמורות לחלוטין ויש להוקיע אותן מכל וכל. עם זאת, יש להוריד את הלהבות ואת היקף הסיקור התקשורתי במקרים כאלו עד אשר האמת תצא לאור. לא היה עדיף לנהל הליך משפטי בעל פרופיל תקשורתי נמוך בצורה משמעותית ולתת למערכת לקבל החלטות לגבי המשך הקריירה של הקצין החשוד במעשים כאלו או אחרים?





 האם כאשר מייחסים חשדות לאדם שתרם רבות לביטחונה של המדינה הוא לא ראוי ליחס הוגן. יחס שלוקח בחשבון את שירותו ארוך השנים. האם כל תתי האלופים שהזכרתי עד כה, כולם בגדר
 "תפוחים רקובים" או שאחד מהם היה יכול להיות אלוף מעולה ואף אולי לאייש את משרת הקצין הבכיר ביותר בצה"ל – הרמטכ"ל?

לא, לא מינו אותי לסניגור של אופק בוכריס, אני סבור שאם נפל דופי במעשיו הוא ראוי לעונש חמור אבל התקשורת הישראלית צריכה במקרים כאלו לקחת נשימה עמוקה, לחשוב על הקריירה של אותו אדם, על תרומתו לחברה ועל הנזק הצפוי לו אם יסתבר שרק חלק מהחשדות המיוחסות לו אינו נכון.
במקרה האפשרי בו בוכריס או כל קצין או איש ציבור אחר חפים מפשע יקרה דבר אחד – תגמר להם הקריירה. אפילו אם בוכריס יזוכה לחלוטין מכל אשמה צה"ל לא יקדם אותו כי דבק בו רבב. אני לא מציע שהתקשורת לא תדווח אבל שתדווח במתינות ותוך שיקול דעת רק כדי לא להשחיר לחלוטין אדם אשר שום ערכאה משפטית לא קבעה עדיין כי הוא אשם. התקשורת איננה בית משפט ציבורי ולכן ראוי שלא תהיה כמו ראש הקג"ב במקרה של סטלין.

יאיר כהן הוא יועץ תקשורת במחלקה העסקית בבן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט