תמונת התינוק שלכם בפייסבוק תשפיע על העתיד שלו

התמונה של נועם פורר

כנראה שאין דבר יותר מביך, כשאמא פותחת את אלבום התמונות ומוציאה תמונה שלך מגיל שבעה חודשים, מתקלח בגיגית. התמונות הללו, שצולמו במצלמת 35 מ"מ, פותחו בחנות צילום והודבקו לאלבום בפורמט קשיח – נותרו מוגבלות לחשיפות של כמה עשרות בני משפחה וחברים, וכמה שנים לאחר צילום התמונה, הילד יכול, מבחינה טכנית, להעלים את התמונה מעל פני האדמה, אם הוא חפץ בכך.

לתינוק ממוצע שנולד בשנות השבעים והשמונים, יש עשרות תמונות, כשהראשונות בהן צולמו, ככל הנראה, כמה ימים לאחר לידתו – ברגע שהוא התחיל לחייך או לעשות פעולות פוטוגניות אחרות. תינוקות שנולדו בעשור האחרון, נחשפים באמצעות עדשת מצלמת הסלולר והרשתות החברתיות, בפני אלפי אנשים – כמה דקות לאחר שהם נולדים.

אין דבר יותר חמוד מתמונות של תינוק בן שעתו, בוהה בשתי הדמויות המביטות אליו, העומדים להיקרא החל מהרגע "אבא" ו"אמא", בזמן שאחות בית חולים או אחות ביולוגית נרגשת מצלמת את הרגע החמוד. התמונות האלו זוכות למאות ואלפי לייקים, בצדק. בשונה מאלבום התמונות המשפחתי, התמונות בפייסבוק מגיעות לאלפי אנשים במיידי, עם פוטנציאל חשיפה של מאות אלפים, ונשמרות בעולם הנצח ע"ש מארק צוקרברג.

בית החולים איכילוב, למשל, פרסם אתמול בעמוד הפייסבוק תמונה של תינוק שנולד בתוך שק מי השפיר. שמו של הרך אמנם לא הוזכר, אבל עדיין – מיליוני ישראלים נחשפו לתמונתו, עוד לפני שהוא ינק את מנת האוכל הראשונה בחייו. כמה שעות לאחר מכן, איכילוב הסירו את התמונה מעמוד הפייסבוק (מובאת כאן בטשטוש) –

אבל מכאן נובעת השאלה – האם זאת לא פגיעה בפרטיות של התינוק? התינוק לא בחר לפתוח חשבון פייסבוק, לא מבין קוגניטיבית את המהות של המדיה החברתית על השפעותיה השונות ובשלב הזה של החיים אפילו לא יודע מה זה מצלמה. מעבר לתמונות, הורים סיפרו סיפורים מביכים על הילדים שלהם מהימים שמסיבות הקוקטייל הומצאו. אבל הסיפורים האלו נעלמו יחד עם החמרמורת של הוודקה. כיום, פיליטונים ואנקדוטות מביכות על תינוקות נשמרים לעד בפרופיל הפייסבוק של הוריהם, ואולי גם אצל חבריהם.

מלבד הפגיעה המיידית בפרטיותם הקונספטואלית, שיתוף תמונות וסיפורים מחיי היומיום של תינוקות יכול לייצר אתגרים ברורים ל"אני העתידי" שלהם. לא מן הנמנע ששני עשורים מהיום, מקומות עבודה ישתמשו בכריית מידע מראשית ימי המועמד בכדי לייצר פרופיילינג של העובד הפוטנציאלי, בהתאם לשנותיו הראשונות. חברות המתמחות בזיהוי פנים יוכלו לסרוק את הבעות הפנים החמודות של תינוקות זועמים או חייכנים, בכדי לסמן את אישיותם.

אז כן, לתינוק יש זכות לפרטיות. ממש כמו שיש לו זכות לחיים ולביטחון, חופש תנועה - אלא אם היא מסכנת אותו, וחופש קניין - כלפי המוצץ והחיתול כמובן. כפי שאיש לא יכול לשלול מתינוק את הזכות לכבוד, כך לא ניתן לשלול ממנו את הזכות לפרטיות. זאת זכות יסוד שעוגנה באמנות בינלאומיות ובמשפט הישראלי במילים ברורות.

כשירמיהו הנביא דיבר על "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", הוא כנראה לא ציפה שיהיה יום ובו מעשיהם ותמונותיהם של מאות מיליוני תינוקות בעולם יישמרו לעד בקפסולת זמן ענקית. אבל בטווח של כמה שנים מהיום, תיעוד מעשיהם היומיומיים של תינוקות, ישפיע על עתידם, על התודעה שלהם, על הקריירה שלהם, ואולי על הזוגיות שלהם.

הפגיעה בפרטיות לא מתחילה רק מהרגע שבו המוח האנושי מבין את המושג "פרטיות". היא חלה מהרגע שבו התינוק יוצא לאוויר העולם. הטענה שבעידן המידע אין עוד פרטיות וכי פרטיות אינה עוד נורמה חברתית בעולם שבו הפייסבוק שולט בכיפה, אינה רלוונטית לתינוקות שבכלל לא יודעים מה זה פרטיות ומה זה פייסבוק. הורים עם אוריינות דיגיטלית צריכים להבין שהם חייבים לשמור על הפרטיות והאנונימיות של הילדים שלהם, לפחות עד שיהיו בגיל שיבינו מה ההשלכות של החיוך לעדשת מצלמת הטלפון הסלולרי.

נועם פורר הוא סמנכ"ל ניו מדיה וחדשנות בבן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט