ראש ממשלה ספרדי? אוי גוועלד

הגזענות מסרבת לרדת מהארץ.

ביום רביעי השבוע, התעוררנו לנאום של ראש הממשלה נתניהו ממוזיאון בית התפוצות. נתניהו בישר לקהל שלפי ממצאי דגימת רוק, גילו חוקרים, כי הוא ממוצא ספרדי. בית התפוצות לא זכה לכמות כזו של איזכורים כמו בשבוע האחרון, מאז המערכון של גרייניק ואלתרמן משנות התשעים. עובדי המוזיאון ואנשי התקשורת שהסתופפו באולם נותרו המומים. מסתבר שיש לנו ראש ממשלה ספרדי. כבר עשרים שנה. הדמות המצטיירת מבין מהדורות החדשות, של קיסר המלקק גלידת פיסטוק היא סתם פיקציה. ראש הממשלה הוא אחד משלנו, כזה שמעמיס את הבאגז' בשקיות ניילון בסוף הקניות. מקלל את אפליקציית הניווט בפקק בגהה צפון, כמוני וכמוך. ראש ממשלה עממי, גבר- גבר, כזה שמפצח גרעיני אבטיח ביציע וצועק 'היידה שרה', עם כל עם ישראל. וכל השמועות המכוערות, על טיסות למונטה קרלו, נדבקו לשמו רק מתוך צרות עין, סתם כי הוא מזרחי.

ואם כבר במנהיגים פוליטיים שלא הגיעו מהצנטרום של האליטה האשכנזית עסקינן, מה נאמר על כך שאותו ראש ממשלה ספרדי, בחר להמליך תחתיו, עלינו, "שר צבא רוסי, רחמנא ליצלן". לא משנה כמה כדורי טניס שרקו סביבו בחייו, בעשורים האחרונים, כשרוצים ללעוג לאביגדור ליברמן בחיקוי או בבדיחה, לא מספיק סתם לשרבב לשמו את התואר פשיסט. במשך שבע העונות האחרונות של ארץ נהדרת, אסי כהן דואג לחקות את השר אביגדור ליברמן במבטא כבד, הרבה יותר מהמקור. בשבוע האחרון בחרו בתכנית גם להלביש אותו במדי הצבא האדום, על מנת להזכיר לצופים שאיווט ממש לא אחד משלנו. ככה זה אצלנו היהודים, כנראה. דפוסים שנטבעו באבותינו בעבר הרחוק, איפשהו בין חורבן בית ראשון לנפילת מגדל בבל. כמה שאנחנו יותר אוהבים, כך אנחנו יותר גזענים.

השכן היקה שלי מהקומה הרביעית, והגרוזיני שעובד בדראגסטור שממול, ודאי יסכימו איתי. אחרי הכל 'מה שעשו לך, צריך לעשות לרעך' ויותר רע. ישראל של 2016 לא רק גזענית כלפי ערבים, ישראל גזענית ליהודים. זה נכון שז'אנר זה של גזענות לא הומצא בדורנו, אולם, מה שמתרחש כעת לראשונה, הן תופעות של גזענות כלפי יהודים המתקבלות באמצעי התקשורת, בחסות הדאחקה וההומור. מצפייה בשני הפרקים הראשונים בסדרה הטיפשית אך הממכרת החדשה של יעל פוליאקוב, ניתן להבחין כי פנינות טקסטואליות כמו "הוא שחור! בחרתי בן זוג שחור!" ו "אוכל? מרוקו - מרוקו סכין" לא נשמטו בעריכה. במקרה או שלא, אותם עורכים בחרו לקרוא לפרק השני – פח.

מהשורה השלישית מימין בגוש ד2 בבית העלמין נחלת יצחק נשמעו השבוע חריקות, כנראה שמנוחתו עדן של עזריאל קרליבך, העורך המיתולוגי של מעריב הופרה. מישהו בעיתון דאג לתת לגיבור התרבות של השעה האחרונה, שי חי טור אישי בעיתון של שבת. אותו שי חי אשר לא חסך מאתנו הסברים מדוע המוזיקה המזרחית היא לא פחות מתת תרבות. היום הוא כותב טור בעיתון, ובעתיד הקרוב יתמודד כאן על ראשות הממשלה. כאלה חיינו, אפופים ציניות ציונית.

אז לסיכום, אודה והתוודה שטרם שלחתי את מוצא הרוק שבפי לבדיקת DNA, ושביום יום, גם אני לעיתים נופל לתהומות נשייה של גזענות. אחרי הכל, מותר לי. שכן "רבים מחבריי הטובים..." ובכל זאת, אל לנו לשכוח, רק לפני שבועות ספורים, חגגנו את יום העצמאות, דברנו על אהבת חינם, סינגולדה ומגל וחרב. אני פותח ביוטיוב את הרצועה השישית מהסרט קזבלן, "כולנו יהודים". גם אחרי שני דורות, אני נוטה להסכים, אנחנו, כולנו: "יהודים במאה אחוז, גם השוורצע, וגם הווזבוז".

אילון בדר הוא יועץ תקשורת במחלקה הציבורת של בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותב בבלוג אינסרט