11 טיפים לשרוד יותר מ-11 ימים כדובר בבית הלבן

התמונה של ליטל שוחט צ'רטוב

רמז: פרנויה, הדלפות, קללות, הטלת רפש ופיטורים – אלה לא הכלים המומלצים לתפקיד הדובר

בקול תרועה רמה התבשרנו השבוע כי אנתוני סקרמוצ'י, מנהל התקשורת ה"חדש" של הנשיא טראמפ, איך לומר, הוא לא בדיוק השורד האחרון. מבלי לבדוק יותר מדי, אין ספק שלשרוד "רק" עשרה ימים בתפקיד, מעלה את השאלה –מה קרה שם?
לכל מי שתהה מה הוא כבר הספיק לעשות, התשובה היא - לא מעט בלאגן. מי שידע לקרוא את השטח, יכול היה להבין שמדובר בכישלון ידוע מראש. האירוע שטרף את בית הקלפים של טראמפ הגיע בעקבות פרסום השיחה הטלפונית בין סקרמוצ'י לכתב הניו-יורקר שחשפה קצת (אולי קצת יותר מדי) ממה שהתנהל בימים האחרונים במסדרונות הבית הלבן.

יקפצו המלעיזים ויגידו שאולי זו לא אשמתו, הרי אי אפשר לומר שהייתה איזושהי יציבות בקרב המינויים של הנשיא הכי צבעוני שהיה לארה"ב. ובכל זאת, כשזה מגיע למצבים כל כך קיצוניים, שווה לעצור לרגע ולוודא שלא נגיע בעצמנו לאותה תסבוכת. אז למי שלא מעוניין לקרוא את כל הסיפורים, אבל כן מעוניין בלקח שיש ללמוד על תפקידו של הדובר, הנה טיפים שחשוב לזכור:

  1. Who leaked that to you? – תמיד יש לצאת מנקודת הנחה שכל מידע או אירוע יכולים להיות מודלפים לתקשורת וכי תמיד יהיה מי שידליף. אם תפתח אובססיה לסוגיית ההדלפות ותהפוך אותה למטרה המרכזית או לאסטרטגיה המובילה, זה יחזור אליך כמו בומרנג.
  2. A journalist will NOT reveal a source- לא רק שלהתחנן לעיתונאי שיחשוף את מקורותיו זה צעד נואש ומאוד לא מקצועי, זה גם מאוד לא אפקטיבי. אומנם אין יותר מדי חוקים בתקשורת, אבל יש קונצנזוס (מסוים לפחות) לפיו אם עיתונאים לא ישמרו על חיסיון מקורותיהם, הדבר יפגע באמינותם וביכולתם לשמור על המקצועיות של התחום ובפרט בחשיפת שחיתויות.
  3. Threatening to fire your own staff- לא רק בתחום התקשורת, בכל תחום, לאיים על גורם חיצוני בכך שתפטר את האנשים העובדים עבורך, זהו לא צעד חכם ובפרט לא כזה שמאיים על אף אחד. יתרה מכך, כאשר האיום אינו ממוקד (ומשכך ככל הנראה גם לא מבוסס) ברור כי זו סנקציה מכלילה שלא "תעמוד" בפני המציאות או החוק.
  4. I’m asking you as a patriot – אין ספק שחלק נכבד מיחסי הדובר-עיתונאי, מבוססים בין היתר על יחסים אישיים. יחד עם זאת, אלא אם מדובר בזמן מלחמה או באיום ישיר על חייהם של אנשים, שימוש ברגש הפטריוטי הוא מיותר ולא אפקטיבי.
  5. Rivals will plot against you- אם יש לך אויבים, רק טבעי כי לא רק שהם לא יפעלו לטובתך, אלא קיים גם הסיכוי הסביר שבו הם יפעלו נגדך, או לכל הפחות יהיו שם להעצים את כישלונותיך. אם תיתן להם את האפשרות, אתה לא יכול להאשים אותם בניצול הזדמנויות. הרי בנינו, כנראה שהיית פועל בדיוק כמוהם.
  6. If they successfully blocked you once - כולנו מכירים את המשפט הנודע "לא להכניס ראש בריא למיטה חולה". אם כבר נכווית בעבר על ידי אותם האנשים ויתרה מכך, הם אף הצליחו לסכל את המינוי שלך לפחות פעם אחת בעבר, כנראה שאין מה שימנע מהם להמשיך ולפעול להדחתך בכל הזדמנות שתקרה בדרכם.
  7. “Off the Record”- בכל קורס הכי בסיסי של דוברות ותקשורת, מלמדים את המושג "שיחה שלא לציטוט ולא לייחוס". אם התחלת לדבר עם כתב ולא ווידאת בתחילת השיחה מה הסטטוס של השיחה, הפגנת חוסר זהירות וחוסר מקצועיות. אל תופתע כשהדברים יתפרסמו בראש חוצות, גם ואף במיוחד אם נזכרת בדיעבד שנפלת בלשונך.
  8. Don’t use the word FUCK- תסכול הוא חלק אינהרנטי מהיום יום שלנו. בהיותנו דוברים, תפקידנו העיקרי הוא לבטא, לייצג ולהעביר את המסרים באופן הברור וההולם ביותר. שימוש בקללות, חיקויים, ניבולי פה והטלת רפש על יריבנו, אך בעיקר על עמיתינו הקרובים ביותר, כנראה לא תסייע לנו בהשגת שום מטרה מלבד האפשרות שזה יחזור להתנקם בנו.
  9. Don’t try to become your boss- נאמנות למוסד או לאדם אותו אתה מייצג היא חשובה מאין כמוה. אך נאמנות עיוורת ובפרט כזו שגורמת לדובר להידמות לבוס שלו בפעולותיו, במראהו, בהתנהגותו ובשפתו לא תסייע לו באופן אישי ובפרט לא תאפשר לו לסייע לבוס שלו כפי שנדרש מתוקף תפקידו.
  10. No interest in media attention- אף אחד לא רוצה לזכות בכינוי "רודף פרסום ותקשורת". אך היות ועצם תפקידך כדובר הוא לעבוד עם התקשורת, אין זה הגיוני לטעון שאינך מעוניין בסיקור מצד התקשורת, בייחוד בזמן שאתה נמצא בכל מקום, מדבר עם כתבים ללא הרף וללא רסן. זה גם לא אמין וגם מיותר.
  11. Start tweeting some shit to make them go crazy- בעידן הרשתות החברתיות, והטענות (המוצדקות או שלא) כנגד הטיה מצד כלי התקשורת גורמת ליותר פוליטיקאים ומובילי דעת קהל לנצל את אפשרותם לקשר בלתי אמצעי עם האזרחים. כולנו התוודענו כבר במהלך קמפיין הבחירות לאהדתו הרבה של דונלד טראמפ לציוצי הטוויטר השערורייתיים. יחד עם זאת, בניהול חשבון טוויטר של בעל תפקיד רשמי, ובפרט כזה של נשיא ארה"ב או של מנהל התקשורת שלו, ציוצי 'נקם' או ציוצי 'דווקא' הם לא יותר מאשר זלזול בוטה בחשיבות התפקיד, המוסד הנשיאותי ומערערים כל אמינות (אם נותרה כזו) למידע ולדיווחים שבוחרים בכירים אלו להעביר לאזרחים מבלי שכלי התקשורת יכולים לתווך את אמינותם.

 

בעידן ה-Fake News כמעט כל אחד יכול להיות עיתונאי ובכל זאת לא כל אחד יכול להיות דובר. כיועצי תקשורת אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במגוון תפקידים, מייצגים מגוון של לקוחות. יחד עם זאת, 11 העקרונות שהזכרתי רלוונטים בכל מצב ועבור כל מקרה שלא יהיה. ולנשיא טראמפ נאחל הצלחה בהמשך ונזכיר לו ש- You wanted to lose a guy in ten days, congratulations, you did!

ליטל שוחט צ'רטוב היא יועצת תקשורת בכירה במחלקה הציבורית בחברת בן חורין אלכסנדרוביץ' וסטודנטית לתואר שני בממשל, דיפלומטיה וסכסוכים במרכז הבינתחומי