בימים שבהם אפילו ליועץ תקשורת לא בא לראות חדשות

כבר כמה זמן שאני מסתובבת עם תחושת מועקה, מין לא נעים כזה בבטן. החדשות שלא נגמרות מבשרות בכל פעם בשורת איוב אחרת עד שגם מישהי כמוני, שהגיעה למקצוע בגלל שהיא חיה ונושמת אקטואליה מגיל שלוש, לא יכולה יותר לראות חדשות.

בכל בוקר הדבר הראשון שאני עושה הוא לפתוח את אתרי החדשות. שולחת יד אל השידה שליד המיטה, לוקחת את המשקפיים ואחד משני הפלאפונים, ועוברת ברפרוף אחרי כותרות החדשות בכל האתרים. זאת סטייה, אבל זו האהבה שלי. בחודש האחרון אני מוצאת את עצמי מתקשה לעשות את זה. לפתוח את הבוקר עם הודעות על הרוגים וכן או לא הפסקת אש עושים לי לא נעים.

לוחמה פסיכולוגית 2.0

התמונה של נועם פורר

בשלב הזה עוד לא הרבה ידוע על גורלו של חייל צה"ל שאול אורון שנעדר ברצועת עזה, אבל ממה שעולה, מדובר בקו פרשת המים המשמעותי ביותר בכל הנוגע ללוחמה פסיכולוגית ומדיה חברתית ושימוש בזהותו הדיגיטלית של לוחם, בזמן מערכה צבאית.

משחק השמועות

התמונה של עומרי הרוש

שנת 2000, אולפני הוליווד. לאקרנים יוצא סרט סטודנטים אמריקאי טיפוסי וגרוע במיוחד בשם "משחק השמועות". הסרט מגולל סיטואציה דמיונית בה תרגיל בקורס לעיתונאות בקולג’ על הקשר בין רכילות לחדשות, יוצא מכלל שליטה, לאחר שסטודנט מפיץ שמועה על הנערה היפה בקמפוס כאילו הוא שכב איתה במסיבה. כאשר היא פונה למשטרה וטוענת שהיא נאנסה העניינים באמת מתחילים להסתבך והשמועות מתחילות לרוץ במסדרונות הקולג' ולשחק במוחם של המשתתפים השונים ב"משחק". המשחק מסתיים בהתאבדות של הנערה ובשורה של אירועים פליליים.

עמודים

Subscribe to אינסרט רסס (RSS)