מצא את האישה...

ההתמכרות שלי לחדשות ואני הולכות ביחד כבר די הרבה זמן, אבל בשבועות האחרונים המשחק של "מצא את האישה" בתוך אלפי שעות של חדשות הולך והופך למאתגר יותר ויותר.

עם השנים למדתי שלא רק להקשיב לחדשות, אלא גם להסתכל עליהן במבט ביקורתי, לשמוע ולהבין את מה שלא נאמר, לזהות את מי שלא מיוצג. השילוב של יכולת צפייה ביקורתית ותודעה פמיניסטית מפותחת מציב בפניי אתגר אמיתי בשבועות האחרונים, יותר מאי פעם, כשאין סוף שעות של משדרי חדשות מציגים שורה ארוכה של כתבים, פרשנים ומומחים מכל הסוגים – רובם ככולם גברים.

אז נכון, זו לא טענה חדשה וממש לא תופעה חדשה. לא פעם ולא פעמיים ובטח שלא רק בנושאים ביטחוניים מציגות בפנינו המהדורות פנלים גבריים לחלוטין. באולפן שישי בערוץ 2 ובחדשות שישי בערוץ 10 עושים זאת ממש כמעט כל פעם, כחלק מסיכום הנושאים המרכזיים של אותו שבוע. למעשה, גם בימים נורמליים (ואין יותר מדי כאלו כאן, לצערי הרב) הנוכחות של נשים על מסכי הטלוויזיה שלנו ובתכניות האקטואליה היא פחותה בכמותה ובאיכותה מאלו של גברים. אמנם את המהדורות המרכזיות מגישות נשים, אבל הרוב המוחלט של המרואיינים, אורחים ומומחים הם גברים. כמעט תמיד.

בעיניי, יונית לוי היא דוגמה קלאסית לאופן שבו נשים מיוצגות על המסך ומתקבלות בחברה. המקצועיות שלה זיכתה אותה כבר מתחילת הדרך בכינוי "נסיכת הקרח" וכשהיא "מפשירה" ומזילה דמעה או מגניבה חיוך בשידור, הדבר הופך לחדשות ברמה הלאומית ומסוקר תחת כל עץ רענן. אך כשהיא מביעה עמדה, אפילו אם המרומזת ביותר ועושה את עבודתה העיתונאית, כאש בשדה קוצים מתפשטות הקריאות לפיטוריה והדחתה והחזרתה לתלם "המגישה" באופן מידי.

בחינה של היחס בין נשים לגברים ב"תפקידי איכות" על המסך שלנו היא רק חצי מהתמונה. בעיניי, חשוב לשים לב איזה תפקיד ממלאות הנשים שכן צלחו את הרוביקון. התשובה לצערי, לא מעודדת במיוחד. כך, בימים אלו, בעוד שלאולפני החדשות צועדים שורות שורות גנרלים לשעבר, מומחים מקצועיים בכל התחומים (מאווירונאוטיקה ובליסטיקה ועד לטראומת ילדים) ופרשנים, כולם גברים, הנשים שמוזמנות לאולפן משרתות תפקיד אחר לגמרי. כך, מלבד מספר פוליטיקאיות שביססו את מעמדן כמרואיינות מצטיינות (בין אם בשל יכולתן לספק עמדה רלוונטית ונחרצת, ע"ע שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, ובין אם בשל ההבטחה לפרובוקציה תמידית, ע"ע מירי רגב ואילת שקד), מרבית הנשים המופיעות בימים אלו על המסך נועדו להסביר לציבור איך הוא אמור להרגיש ולעורר אמפתיה וחמלה (ע"ע האישה בחודש תשיעי להריונה שבעלה נשלח למילואים).

ככל שהמבצע הנוכחי נמשך, וככל שהרוטינה של מעבר לשידורי חדשות מסביב לשעון הולכת ומתגבשת אני לא יכולה שלא לתהות האם החדשות שלנו יכולות להיראות אחרת אם המסך שלנו היה קצת יותר מאוזן - פחות מתלהמות, פחות נחרצות הרבה יותר סבלניות.

ובעצם, אולי זה נכון גם לגבי המציאות.

 

קרדיט לתמונה ול"גברברת"- יאיר ויטמן.

 

בר פלד הינה מנהלת שלוחת ירושלים של חברת בן חורין אלכסנדרוביץ' וכותבת בבלוג אינסרט