מיכאל שמייצר
ישראל נמצאת כעת בצומת דרכים חשוב. הצלחנו לבלום את המספרים המטורפים של כמות החולים המאומתים היומיים, וכך גם את מקדם ההדבקה ומספר החולים קשה. המשימה החשובה ביותר כעת, היא להצמד לאסטרטגיית יציאה מתוכננת היטב, להקפיד על שלביה ולא להתפתות לסטות ממנה ולהגיע למצב שהמספרים מזנקים שוב ואנו נאלץ להכנס לסגר שלישי.
הפתרון בעיניי מתקשר לדברים שמציג דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה והוא:
שלושת ה’לא’יים:
1. לא להכנע לסחטנות מגזרית – לא משנה מאיזה מגזר הסחטנות מגיעה, הממשלה וקבינט הקורונה לא יכולים להכנע לסחטנות שפעמים רבות אנו רואים אותה במיטבה דרך פרסומים בתקשורת, זו סחטנות פוליטיות הגורמת לישראל להדרדר ברמת התחלואה. הסחטנות נותנת לממשלה משכך כאבים, כשהבעיה האמיתית רק הולכת ומחמירה.
החלטות רבות הקשורות להתמודדות ממשלת ישראל עם נגיף הקורונה מתקבלות משיקולים פוליטיים, ובעצם כך מהוות פגיעה באסטרטגיית היציאה. אנו רואים כי מפלגות סקטוריאליות גורמות להנהגה לסטות מהדרך הנכונה לכביש עפר שמוביל אותנו בדיוק לאן שהגענו בספטמבר – 9,000 חולים מאומתים ביום. אם ההנהגה תצליח לדבוק בתוכנית ולהתמודד מול הלחץ של המפלגות הללו, היא תפסיד ככל הנראה לטווח הקצר ותקבל איומים בפרישה מהקואליציה ואי תמיכה בבחירות הבאות, אך תזכה בטווח הארוך לאהדת הציבור ולתפיסת הממשלה כ’גיבורה’ ו’מושיעה’.
2. לא לפתוח את מערכת החינוך בלי מתווה מסודר וברור לצד פיקוח על הנעשה במסגרות החינוכיות.
כל יום מתפרסם בתקשורת מחקר חדש שמראה משהו אחר, מחקר שמראה כי בבתי ספר כמחצית מהתלמידים והמורים יושבים בבידוד, מחקר אחר מעיד על תחלואה נמוכה בבתי ספר, מחקרים מחו”ל מראים תמונת מצב אחרת לגמרי. כמובן שאי אפשר להשען על מחקרים מחו”ל, לא בכל מדינה כיתות בבתי ספר נראות כמו קופסאות סרדינים. כל בר דעת מבין כי כ-30 תלמידים בחלל סגור זו ערובה לתחלואה גבוהה. לכן: מרחב פתוח – כן, למידה בקבוצות קטנות – כן, פתיחה של מערכת החינוך כמו בימי טרום קורונה או אחרי הסגר הראשון – ממש לא.
מכאבם של הורים רבים שאנו רואים כל יום בחדשות לא ניתן להתעלם, וכך גם מכאבם של התלמידים, אך זהו כאבה של מערכת הבריאות הקורסת תחת עול חולי הקורונה שזועק הכי חזק. גם אם שנת הלימודים לא תהיה המוצלחת ביותר, ואולי אפילו “הגרועה” בתולדות המדינה, זה לא סוף העולם, ניתן יהיה להשלים את החומר ולשפר את ההישגים (היו כבר שנות לימוד שבהן היו שביתות של חודשים, שלא להזכיר את שיטת הבגרות ב-4 מקצועות בלבד, וביטולה לאחר זמן קצר, שהביאו לפגיעה לא מעטה בתלמידי התיכונים).
כל בר דעת מבין כי כ-30 תלמידים בחלל סגור זו ערובה לתחלואה גבוהה
3. לא לפתוח את בתי העסק בבת אחת, פתחתם – ודאו שאכן יש כמות מספקת של פקחים שיכולים לאכוף את הנחיות התו הסגול המעודכן, ועל הדרך תגייסו מפוטרים או מחולתים (מלשון חל”ת) לשורות המשטרה.
אולי הפגיעה הקשה ביותר בזמן סגר היא הפגיעה במגזר העסקי. כולנו מבינים שבעבור מסעדות, בתי קולנוע, ברים ועוד סגר הוא מכה אנושה. אך עם תוכנית מסודרת של האוצר לבעלי עסקים, אני מאמין כי ניתן יהיה להחיות את העסקים הללו לאחר תקופה של ‘קומה עסקית’ ולהחזיר אותם לפעילות מלאה או כמעט מלאה. כרגע נדרשת סבלנות, ובעת פתיחתם המחודשת של בתי העסק, אכיפה מלאה מצד בעלי העסקים, לצד אכיפה מוגברת של גורמי האכיפה, יש לוודא כי יש כמות מספקת של פקחים שיוודאו כי בעלי העסקים מקפידים על כל ההנחיות, ללא יוצא מן הכלל. ניתן להפעיל משמר אזרחי שיקבל סמכויות וכך לגייס עובדים נוספים ולהקטין את כמות המובטלים.
בתקופת “בין המיצרים” שבין סגר א’ לב’, ראינו כתבות ותיעודים ברשת על בתי עסק שלא מקפידים על הנחיות ה’תו הסגול’, חלקם גם חטפו דוחות. כאשר יפתחו בשנית, עליהם להפנים שאי-שמירה על ההנחיות היא גזר דין מוות שלהם על מפעל חייהם.
מועד ב’ (או ג’, תלוי את מי תשאלו) במבחן ‘התמודדות ממשלת ישראל עם נגיף הקורונה’ כבר כאן. נקווה שהפעם הציון יהיה יותר טוב.
מיכאל שמייצר הוא ראש צוות ויועץ תקשורת בכיר במחלקה הציבורית בבן חורין אלכסנדרוביץ’, אסטרטגיה תקשורת וניהול משברים.