עבור יועצי תקשורת תקופת בחירות היא כמו מונדיאל לאוהדי כדורגל, לא רק שהם לא יכולים להרשות לעצמם לפספס אף משחק, הם חייבים לצפות בכל פרשנות ותחזית, מעריכים מהלכים מתוחכמים ורק מחכים לרגעי השיא שיטרפו את הקלפים.
הבחירות שהתחילו בינואר כבר סיפקו אינספור מהלכים כאלה. לטובת האוהדים ביציע, תקצרתי את חמשת הרגעים הדרמטיים עד כה (לדעתי האישית והלא אובייקטיבית).
1. ריאליטי ההדחה ב”מחנה הציוני”
שלושה חודשים לפני הבחירות יו”ר העבודה גבאי החליט לפרק את המחנה הציוני ולהתפלג מציפי לבני שקיבלה את הבשורה בשידור חי, כשהיא יושבת ממש לידו.
הסיבה לא משנה, אלא הדרך- ריאליטי במיטבו. גבאי לא וויתר על מעמד ההדחה הוויראלי, הרי בתקופת בחירות וויראליות היא הכל, אין נחמדים רק שורדים ומודחים. החוקים הם פשוטים- מי שנחמד לא מביא רייטינג.
התחזית: אפור, מלוכלך ועם אובך כבד. גבאי עבר את הגבול הדק בין “החזק” ל”רשע”.
בנימה אישית: אירוע ההדחה מוכיח שלא מדובר במנהיג ממלכתי אלא במנכ”ל קשוח. הבעיה היא שבוחרים רוצים מנהיג, לא מנהל. אם בוחרי העבודה חיפשו את דמותו של רבין והמתנדנדים תוהים אם הוא אלטרנטיבה לנתניהו, אז החלק הראשון לא נכון והשני לא יהיה. מעבר להתנהלות לקויה, לגבאי חסר משהו בסיסי, נוכחות מנהיג שיוצרת סימפטיה, הברק שהופך סתם שחקן לכוכב. אם היה מוכן לשים את האגו בצד, מסר הקמפיין היה מוחלף מ “אלטרנטיבה לביבי” וממצב אותו כמנהל מפלגה חשובה שצריך לשמר.
2. תחייתה של מפלגת “זהות”
משה פייגלין, חה”כ לשעבר מטעם הליכוד ומראשי המחאה נגד אוסלו מוביל כעת את מפלגת “זהות”. מדובר באדם לא שיגרתי ומצע לא שיגרתי המפרט באופן סדור סוגיות חברתיות, דתיות ומדיניות. הוא חולש על כל כך הרבה תחומים עד שניתן למצוא מצביעי פייגלין בכל המגזרים. כולל ערבים וגדי וילסרצ’קי (תודה ללגליזציה).
מפני שאני חיה על הקצה הלכתי לאחד מאירועי הבוחרים לראות את התופעה הלא שגרתית בעצמי. האמת? התאכזבתי. מעבר לתשובות מגמגמות, אמר שצריך לשלוח את הפלסטינים לאירופה כי הם בעצמם לא רוצים להיות פה (באמת הייתה לי תחושה שהפלסטינים לא סגורים על הלוקיישן). בסוף אפילו המליץ לקנות שטחים בעזה, כי עוד 30 שנה היא תהפוך לריוויירה הישראלית.
התחזית: שמש ביאכטה של פייגלין בריוויירה בעזה. כולם מוזמנים וקנאביס חופשי.
בנימה אישית: דבקות נחרצת בעמדות היא מצרך נדיר שבזכותו אולי יקושש כמה מנדטים. עם זאת, כדי להישאר על המפה יאלץ לנטוש את טיקט ה “אני אומר מה שבא לי, בואו לעזה” ולהתחבר למציאות.
3. “נאום הנוסחה”
ביום חמישי נתן נתניהו את אחת מההופעות הטובות שלו. התוכן היה כל כך צפוי שאם היינו משחקים בינגו עם הנושאים, כל מי ששמע לפחות את אחד מנאומי נתניהו בשנים האחרונות, היה מנצח.
לנתניהו יש נוסחה פשוטה:
הישגים+ פגעתם ברעייתי ובני+ אויב מתחלף.
התוכן לא משנה את העובדה שמדובר בנוסחה גאונית משום שהיא פונה אל קהל הבית. תוסיפו לנוסחה פאוזה ודמעה במקום הנכון וקיבלתם רה”מ פגוע וזה בדיוק מה שמעצבן את קהל הבוחרים. Mission accomplished.
התחזית: אפור ומדכא (עם גוונים של סגול). נתניהו ינסה למסמס את החלטת היועמ”ש כעוד שלב בדרך לשימוע.
בנימה אישית: לדעתי יש סכומים מהם כבר מתנות הן לא מתנות. מתנות לא מגיעות בשקיות שחורות ולא מדברים עליהן רק בטלפון קווי. מתנות לא מבקשים אלא מקבלים, והן לא מגיעות במשלוחים קבועים. אם בליכוד יצליחו להסתכל מבעד לדמעות, הם יזכרו שבעצם מדובר במפלגה חזקה ולא מיעוט נרדף ויחליפו את ביבי במועמד אחר כבר בבחירות הקרובות.
4. סרטון הקברים
סרטון רשמי של הליכוד במסגרתו טען אבישי עברי ש”שמאל זה מסוכן” על רקע קברי חללי הל”ה. נתניהו טען שכלל לא ראה את הסרטון עד עלייתו לאוויר.
מזכיר את שיטת ה”התפלק לי” בבחירות הקודמות עם “הערבים נוהרים”. לדעתי מדובר בעוד מהלך מתוכנן. אין מצב שמי שניהל בעצמו את תחום התקשורת והדוברות שלו וכתב את ההודעות בעצמו לא ידע על הסרטון.
התחזית: אם התגובות לסרטון ימשיכו להחריף, עברי המככב בסרטון יופיע בעונה הבאה של האח הגדול VIP על טיקט “הנרדף”.
בנימה אישית: על פי החשיפה זה עבד. הסרטון היה באוויר 10 דקות ועדיין עוסקים בו. פרסום שלילי ולא מדויק, לצערנו אפקטיבי. נתניהו למשל העלה את השאלה האם כחול לבן יקימו “גוש חוסם” עם המפלגות הערביות עד שהפרשנים החלו לדון בכך, למרות שזה מנותק מציאות.
5. איחוד “כחול לבן”
גילוי נאות- נמנעת מלפרט כי אני נמנית עם צוות הקמפיין, אבל בלתי אפשרי להתעלם. בעיניי אירוע דומה להקמת מפלגה בסדר גודל כזה היה בספטמבר 1973, בהקמת תנועת הליכוד כשנוצרה אלטרנטיבה אמיתית.
בנימה אישית: אם בהתחלה חשבתי שהחזרה לעולם הפוליטי תהפוך אותי לעוד יותר צינית, גיליתי שכשעובדים עם אנשים שעזבו את המקום הנוח עבור משימה לאומית- קורה בדיוק ההפך.
בחירות זה כמו מונדיאל, מתכנני המשחק יוצרים מהלכים גדולים ואפקטים מרגשים כדי למשוך גם את מי שהמשחק לא מעניין אותו. הרי המשותף לכל האנשים זה הרצון להתרגש, וכישראלים אנחנו ידועים בחיבתנו לאפקטים מיוחדים. עם זאת, לו היו אומרים לנו שלכל מהלך, מהמם ומתוחכם יש השפעה ישירה על הביטחון, הכסף, הבריאות והעתיד שלנו, כנראה שהיינו דורשים משחק נקי ומוותרים על הריאליטי.
אורטל אליאס היא ראש צוות במחלקה הציבורית של בן חורין אלכסנדרוביץ’ וכותבת בבלוג אינסרט
