סדרה טובה נמדדת בעיניי ביכולת שלה להביא את אחורי הקלעים לפרונט. לשבור את מה שחשבנו שיקרה, להוכיח לנו בשבריר שניה שאין דבר כזה שחור או לבן. שהחיים לא דיכוטומיים. בדיוק בגלל זה הדרמה הנמשכת בין בנט לנתניהו היא הסדרה הכי שווה שראיתי בזמן האחרון. מעבר לכך שרב הנסתר על הנגלה היא גורמת לנו להבין באופן מובהק את השלכות השיח התקשורתי על השדה הפוליטי.

צילום: עמוס בן גרשום, לעמ
אז אם אתם מחפשים סדרה לחורף, הנה 3 סיבות שבגללן כדאי לכם לצפות בדרמה הכי מעולה כרגע על המסך:
- בעולם התקשורתי להתחתן עם הנסיך זה האובייס. בואו תראו את סינדרלה נופלת מהכרכרה
-
בעונה הראשונה בנט ללא ספק היה אחת מהסינדרלות הטוענות לכתר. הנסיך שוויתר על קריירת סטרטאפ מפוארת כדי להגשים את חלום ארץ ישראל השלמה והמתקדמת. ישירות, ציונות, מסורת והיי טק וכל זה בחבילה חייכנית כשלצידו אישה חילונית. על פניו, אחלה דמות. עובר מסך נהדר ומותאם כמו חליפה לצופה הממוצע. באותה עונה אפילו האנשים הכי ציניים צפו, וגם אם לא הזדהו עם הדעות, התחברו בצורה כזו או אחרת לדמות.ובצדק .
בעונה הנוכחית ראינו את אותה סינדרלה נופלת מהכרכרה לתוך שלולית של בוץ. במהלך פוליטי כוחני (מאירועי הפרקים הקודמים אחרי דרמה של 24 שעות, בנט ושקד מסירים את דרישותיהם הפוליטיות). בנט הרחיק את עצמו מתפקיד שר הביטחון, ונתן לנתניהו ניצחון מהיר אחרי שספג סטירה ישירה לפרצוף משר הביטחון הפורש ליברמן.
נתניהו קנה אשראי פוליטי, זמן מסך, ובעיקר הוכיח את המשוואה עליה הוא עובד שנים: אין לו תחליף. מ.ש.ל. - 2. התקשורת היא שקובעת- כדי להצליח לעקוב אחרי העלילה צריך לנסות לצפות גם באחורי הקלעים
-
בראיון שנתן בנט באולפן שישי באותו שבוע החליט לקחת את מערכת היחסים הזאת צעד אחד קדימה. לא רק שהוא הגיע מפויס, הוא ממש כרע ברך. במהלך הראיון אמר “אני מאמין בצדקת דרכו של נתניהו ולכן בחרתי להסיר דרישות פוליטיות למען טובת עם ישראל. אני מאמין שנתניהו לא מונע משיקולים צרים”. כשקושמרו שאל אותו מה עם דרישתו לכהן כשר ביטחון ענה “אני מקווה שזה אכן יקרה, מקווה שנתניהו יקבל את ההחלטה הנכונה.” תכלס מרגש.
ככה יודעים שמערכת היחסים הזו כנה, אמיתית ובריאה. אין משחקי אגו. ועוד יותר כיף “לילד”, עם ישראל שכולם רק רוצים נטו בטובתו.
אבל אם ניזכר באירועי הפרקים הקודמים ובנפילה הדרמטית של בנט, נתניהו פשוט כופף אותו ואת שקד והשאיר לו 0 ברירה.
השבוע כשבנט יצא להגנת אישתו, שוב התרגשתי. בנט תקף את נתניהו בטוויטר על כך שביקש מבעלי בזק, שאול אלוביץ’, לפרסם כתבה מכפישה נגד אשתו. “זהו מעשה נבזי ופחדני. צר לי עליך מר נתניהו. טרחת אישית להתקשר לבעלי וואלה כדי לפגוע באשתי. “אל תתנצל בפניי, תתנצל בפני אשתי”.
מאוד אבירי מצד בנט להגן על אישתו, גם במחיר פוליטי. אבל אחרי כמה ימים פורסם שלמעשה בנט ידע לכאורה על הבקשה המוזרה של נתניהו עוד לפני הפרסום, עוד כשהאמין בצדקת דרכו של נתניהו בראיון שנתן לאולפן שישי. -
אם הפרסום נכון, הציקה לבנט העובדה שזה יצא לתקשורת ופחות הציקה לו הפגיעה בכבודה של אשתו. השיח התקשורתי קבע שוב (בפעם המיליון וזו ספירה מדויקת) את מערכת היחסים בין בנט לנתניהו.
-
.3 תסריט אחר, סוף צפוי
וולט דיסני אמר פעם שסוף טוב הוא סוף שהצופה יכול לצפות אותו כי יש בזה אלמנט מרגיע. אז תודות לוולט דיסני ולבנט, אפשר להירגע. גם אם בנט יקבל את תיק הביטחון רוב הסיכויים שהוא לא ייצא מזה מנצח בממלכת נתניהו.
הרי לישראל אין אסטרטגיה ואין מדיניות ביטחון. יש רק תחזוקה של הקיים, מבחירות לבחירות, מיום ליום. זו הסיבה שתחת נתניהו אף שר ביטחון לא הצליח לסיים כמנצח. הם מצאו את עצמם בצורה כזו או אחרת מתפטרים, מתכופפים, מגלים שהדברים משם נראים אחרת.אפילו עמיר פרץ, שנחשב גיבור כיפת הברזל כיום, כשל אז כשר ביטחון בגלל העדר אסטרטגיה. קבעה וועדת וינוגרד: “פרץ כשל בכך שלא ביקש דיון אסטרטגי של ממש, לפני היציאה למלחמה. כשל כזה של ציר כה מרכזי, ללא ספק החליש את יכולתה של המערכת בכללותה, לתפקד בצורה שקולה, אחראית ומקצועית.”
לדעתי אפילו תפקידו של ליברמן בקדנציה האחרונה, בדומה לפרץ ולקודמיו בתפקיד, היה להיות קצין הקישור בין הרמטכ”ל לראש הממשלה. כמעט בכל נושא מהותי- עזה, פינוי חאן אל אחמר, התקיפות של צה”ל בסוריה- איווט היה בדעת מיעוט בין הרמטכ”ל לנתניהו.
גם ליברמן נכנס עם שיר חדש בלב לתפקיד לאחר ששר הקודם, בוגי יעלון, החליט להתפטר מהממשלה ומהכנסת, בשל מה שהגדיר כחוסר אמון בראש הממשלה נתניהו. גם יעלון, בדומה לליברמן, אמר שמצא את עצמו במחלוקות קשות בסוגיות ערכיות עם נתניהו.
ליברמן ובנט כרגע נמצאים על אותה משבצת. שניהם שילמו לכאורה את המחיר הפוליטי מול רפיסות הממשלה. ואם לסמוך על ההיסטוריה, כנראה שאם בנט אכן יקבל את תיק הביטחון סופם של שניהם יהיה דומה.
אורטל אליאס היא ראש צוות במחלקה הציבורית של בן חורין אלכסנדרוביץ’ וכותבת בבלוג אינסרט
