טליה קוק דורון
אנחנו חיים בבועה מחשבתית. בועה מחשבתית ודיגיטלית המבודדת אותנו במרחב ציבורי המורכב מאנשים שחושבים ומתנהגים כמונו. במציאות הדיגיטלית של היום לרשתות החברתיות הכוח לעצב דעות, ואף לנבא מהו הפתק שנבחר בו בבחירות. נשמע קצת מלחיץ, לא? אולי. אבל הלכה למעשה, אנחנו חיים כך מאז הפכו הרשתות החברתיות לחלק בלתי נפרד מעולמנו, ולא נראה כי המציאות הזו הולכת להשתנות בקרוב.
האומנם?
הבועה המחשבתית הנוצרת ברשתות החברתיות היא בועה פוליטית שדואגת לשמר דעות קיימות ואף לחזק אותם; אלגוריתמים מתוחכמים עוקבים אחר ההתנהגות, ההעדפות והבחירות שלנו ברשתות – על מה עשינו לייק, על מה הגבנו, עם מי אנחנו מדברים ועל מה אנחנו מדברים, מה חיפשנו באינטרנט, איזה מייל שלחנו ומנתרים כל מידע המשרטט עבורם פרופיל מדויק של האישיות הדיגיטלית שלנו. ואז קורה הקסם – הפרסונליזציה. כל החומר והמידע נאסף ומתורגם לתוכן מקודם המציע לנו בדיוק את הדברים שאנחנו צריכים ואוהבים.
אבל כשמדובר בקמפיינים פוליטיים, אותה פרסונליזציה אינה מקדמת מוצרים או עסקים, אלא דעות ורעיונות. ואז נוצרת הבועה הפוליטית המדוברת.
מערכת הבחירות האחרונה במדינת ישראל הפגינה נמנום קל בכל הקשור לפעילות דיגיטלית חדה ומהפכנית של המתמודדים. על אף השעמום הדיגיטלי, שחקן בולט שהצליח לייצר קמפיין פוליטי שנון ועדכני ברשתות החברתיות, הוא ראש הממשלה לשעבר, האיש ומחוות הידיים הנדיבות, אהוד ברק.
במקרה של ברק, “זה לא הגיל, זה התרגיל”, לגמרי תפס. כמו ברק ביום בהיר, קמפיין הבחירות של ישראל דמוקרטית שלימים הפכה למחנה הדמוקרטי, סיפק לנו כמה הברקות, כמו אתגר הבקבוק הוויראלי שקרא לביבי לשתות ולהירגע, או התגובה השנונה של ברק לחשיפת מספר כרטיס האשראי שלו ברשת החברתית (רמז – מילטשן, כרטיס אשראי וביבי).
התקווה שריחפה באוויר עם חזרתו של ברק בקרב מצביעי השמאל, שראו בו סיכוי קטן אך ממשי להחייאת הגוש העומד בפני סכנת הכחדה, התמוגגה מהר כפי שהגיעה. אומנם הבחירות הסתיימו בהצלחה לטובת גוש המרכז-שמאל, אך ההצלחה המדוברת אינה משקפת התעוררות שמאלנית ומעבר בין גושי, אלא התחזקות של המפלגות הגדולות לצד עלייה בקרב המצביעים הערבים.
קמפיין פוליטי וויראלי ומושך לא עזר במקרה הזה לאהוד ברק לעטות את שריון האביר על הסוס הלבן, ובמקרה הזה השריון עשוי מבד המפ ממוחזר, כי אחרי הכל, שמאלנים… כאשר הרשתות החברתיות מהוות מקור מידע כמעט בלעדי ללמידה על נושאים פוליטיים וחברתיים, הבועה הפוליטית התודעתית עומדת איתנה בין הגושים.
אז איך ניתן לנפץ את הבועה?
ראשית, מצד הרשתות החברתיות נדרשת שקיפות ורגולציה שתמתן את הטרגוט של הקמפיינים הממומנים. החלום של כל יועץ תקשורת דיגיטלית הוא חשיפה אורגנית גדולה, נטולת תשלום ותקציבים. אינטראקציה המונעת מלייקים, תגובות ושיתופים יכולה לקדם חשיפה אורגנית שתביא לפריצת הבועה המחשבתית. כוונו לא אל האנשים “המובנים מאליו”, אלא אל החברים שלהם, ואל החברים של החברים שלהם, העשויים להחזיק בדעות השונות מהם. חשיפה גדולה של כמות אנשים מגוונת ככל הניתן, תייצר הזדמנות לסחוף מצביעים חדשים, ולאו דווקא את המשוכנעים.
דבר נוסף שאנו עדים לו כבר כחלק מהמדיניות החדשה של פייסבוק היא שקיפות של הקמפיינים המקודמים. קמפיינים המקדמים שקיפות עוזרים להילחם ב-“פייק ניוז” ועשויים למנוע הסתה ושיח שנאה. לצד השקיפות, אימוץ שפה המתמקדת במהות ולא בהסתה כנגד הצד השני. לכן, על קמפיינים להציג את המצע המפלגתי שלהם ולמקד את הטקסט הפוליטי סביב רעיונות והצעות חדשניים מלאים בתוכן אינפורמטיבי אך ענייני.
החיים הדיגיטליים הרגילו אותנו לחיות במציאות העונה על סיפוקים מיידים, וכך גם הקמפיינים הפוליטיים ברשתות החברתיות. הם מציגים לנו את מה שאנחנו רוצים לשמוע, איך שאנחנו רוצים לשמוע ומתי שאנחנו רוצים לשמוע. אל תחפשו את הדרך הקלה – אתגרו את השיח, תחשפו אמיתות, תגרמו לאנשים לפקפק, לבקר, לשאול ולקרוא את המידע הנחוץ להם לגיבוש החלטות. חשוב לזכור שגם לקמפיינים הפוליטיים האחריות לחשוף את האנשים הפשוטים לבועה המחשבתית שבה הם שבויים. כמו במערה של אפלטון, אנשים אינם מודעים לכך שתודעתם שבוייה, עד שמישהו מראה להם את הדרך מחוץ למערה. באופן דומה, גם ברשתות החברתיות גולשים אינם מודעים לכך שהפיד המרכזי שלהם שבוי בתוך בועה מחשבתית. העלאת המודעות לנושא זה, כחלק בלתי נפרד מהקמפיין, תוך פנייה אל השונה, תעזור לייצר קהילה פוליטית פלורליסטית יותר המקדמת ערכים רב-תרבותיים, ולפוליטיקאים את האפשרות הממשית להנעה בין גושית ומשחק פוליטי אמיתי.
טליה קוק דורון היא יועצת דיגיטל בבן חורין אלכסנדרוביץ וכותבת בבלוג אינסרט.
