עמוס וקסמן
איך התמודדו יוצרי הסרט “פרויקט המכשפה מבלייר” עם היעדר תקציב עתק הדרוש לשיווק סרטים הוליוודים? עוד בשנת 99′, טרום עידן הרשתות החברתיות כפי שאנו מכירים אותן כיום, הם החליטו להסתמך על שיווק ויראלי – על ידי שיווק היצירה בתור סרט תיעודי.
היוצרים הקימו את אחד האתרים הוויראליים והמפורסמים ביותר אי-פעם (עד אותה תקופה). משם, הדרך ליצירת אגדה אורבנית על מכשפה מרושעת שגרה ביער ליד מרילנד הייתה קצרה – בחירה אינטליגנטית שהתבססה על אגדה אורבנית ותיקה שגם כך הסתובבה באזור עוד לפני כן.
דפים מתוך האתר הוקדשו לציר זמן עם “אירועים משמעותיים” לאורך ההיסטוריה של המכשפה, כולל אירועים מפחידים ומסתוריים עם תמונות שהתווספו כל הזמן מטעם “חוקרים” ו”אזרחים מודאגים” שהעלו יומנים של החטופים, תמונות מסתוריות, ראיונות עם אנשים שחוו אירועים מסתוריים או מעורבים “במקרה”, רקע על סטודנטים שנעלמו (השחקנים בסרט) וראיונות עם משפחות הקורבנות של הנעלמים. תרם לכך שהשחקנים השתמשו בשמם האמיתי בסרט, מה שגרם למשפחות שלהם לקבל כרטיסי ברכה ועידוד מצד אזרחים מודאגים. כדי להשלים את האפקט – היוצרים, זמן רב לפני יציאת הסרט – נכנסו לפורומים שונים באינטרנט והחלו תחת שמות בדויים להפיץ את השמועות על המכשפה מבלייר עם קישור לאתר כמובן בתור “הוכחה” שמדובר בתופעה אמיתית.
לפני שחרור הסרט, היוצרים – בעזרת המפיצים השונים – תלו בקמפוסים של מכללות ואוניברסיטאות שלטים של “Missing” (נעדרים) עם תמונותיהם של הסטודנטים החסרים כביכול. חלק מהפוסטרים נתלו גם בפסטיבל קאן, אבל הורדו יום לאחר מכן משום שבאירוע אחר ולא קשור באמת נחטף באותו הזמן מפיק סרטים נודע.
האתר משך אליו תוך זמן קצר 20 מיליון כניסות לפני יציאת הסרט – שהפך עם לאחר צאתו לסרט ה-5 המרוויח ביותר בכל הזמנים.
עמוס וקסמן הוא יועץ תקשורת במחלקה הציבורית בבן חורין אלכסנדרוביץ’ וכותב בבלוג אינסרט.